ארתאח-ג’בארה-ענבתא-מחסום המנהרה, יום ב’, 27.2.06, בוקרמשקיפות: נעמי ל’, רוני ש’ (מדווחת)ארתאח6:40 – מאות פועלים מחכים מחוץ לכניסה למתקן. במגרש החנייה עשרות מכוניות מחכות לפועלים. הפועלים שיצאו טוענים שהמחסום נפתח ב-5.30, אך רק – יצאו ראשוני הפועלים.עוברים כ-2000 פועלים – משכם, ג’נין וטול כרם. שני בודקים בכניסה למתקן, ושלושה – בתוך המתקן. (במקום יש 16 עמדות מחשב). השאלות “מה יהיה” הולכות ומתרבות. כשהתקרבנו למתקן “בקשו” מיד ברמקול שנזוז, ולא “תתעכב העבודה”. לעומת זאת התרשמנו (מרחוק יותר) ש”העבודה” מתנהלת מהר יותר… יש מספר קרוסלות שנשלטות על ידי שלט רחוק.ג’בארה7:15 – שער הילדים היה פתוח. האוטובוסים עברו כמה דקות קודם לכן ללא בעיות. 7:30 – בדיוק החיילים סגרו את השער השני ונסעו. 7:45 – שער תחתון (תחנת אבו חאתם) – המעבר לתוך הכפר ולישראל אפשרי אחרי בדיקה מהירה. בחור עם 10 ארגזי זעתר ירוק עבר אחרי בדיקה שטחית. במחסום לטול כרם תנועה דלילה. הסבל פארס מתלונן על שלא נותנים לו לעבוד במחסום, ומבקש את עזרת נשות מחסוםwatch .ענבתא8:20 – התנועה זורמת לשני הכיוונים ללא תורים ארוכים. נהגי מוניות המוּכָּרים לנו ספרו שבבוקר היו פקקים. התלוננו על קשיי פרנסה.מחסום עוקף ג’בארה (מחסום המנהרה)9:20 – הדרך הפסטורלית הארוכה לא הכינה אותנו למראה שנגלה: תור של כ 25 מכוניות, בתוכן נהגים מתוסכלים וכועסים, המחכים כ 3 שעות, טוענים שהמצב חוזר כך כל בוקר וכל ערב. צעדנו ממקום חנייה אפשרי אל עבר החיילים. המחסום אינו מתאים לתנועת מכוניות ולהולכי רגל.4 חיילים אינם יכולים להשתלט על מספר כזה של כלי הרכב. נוסף על כך, הבדיקה אטית מאד ועם הפסקות גדולות בין בדיקת מכונית אחת לבאה אחריה. ב 9:25 טלפנו אל המח”ט והבטיחו לנו לטפל במהירות במעבר האטי. שעה לאחר מכן תור המכוניות לא התקצר. אותם נהגים שפגשנו שעה קודם לכן עדיין עמדו בתור, כועסים ומתוסכלים עוד יותר.קבוצת פועלים (כ-8) ישבו בצד הדרך, וסִפרו שתעודותיהם נלקחו מהם כיון שניסו לעקוף את המחסום כשחזרו מהשדה. הקבלן שלהם ניסה לשכנע את מפקד המחסום להחזיר להם את התעודות, למרות שהודה שהם לא בסדר. מפקד המחסום הודיע שהוא מעביר את התעודות למחסום ג’בארה, ושם יוכלו לקבל אותן תוך שעתיים או שלוש. טלפנו למת”ק טול כרם, שהיה אדיב והבטיח לטפל בזה. ואמנם טיפל מיד והתעודות הוחזרו. ב-10:20 – טלפנו שוב למח”ט בענין תלונת הנהגים ש”הדבר חוזר יום יום”. הוא ניסה “להרגיע אותנו” ואמר שהוא מטפל בכך, ובקרוב הענין ייפתר. תהינו, האם באמת המח”ט אינו יודע מה המצב במחסום, ויש צורך בנו כדי שידווחו לו על כך?עזבנו את המקום בהרגשה קשה ומתוסכלת, בתחושה שהשנאה הולכת וגוברת כל שעה נוספת של שהייה במחסום. בדרך למכונית, נהג משיירת המכוניות, סיפר שלאחר שהייה של 3 שעות אפילו לא בדקו את מכוניתו, אלא רק את התעודות. רמז לכך שאין כל ערך לבדיקות. 10:30 – עזבנו עצובות.