ארתאח-ג’בארה-ענבתא, יום ב’, 19.12.05, בוקרמשקיפות: נעמי ל’, רוני ש’, הרצליה א’ (מדווחת)סיכום: בדיקות דקדקניות של העוברים ושל היתרי המעבר בכל המחסומים. מדיניות הבידול נמשכת. כאן טענו לבידול בין קלקיליה לג’נין, אך בצומת הכבישים 557/60 טענו החיילים כי הבידול קיים לגבי כל הערים. ארתאח6:45 – המחסום שומם. במורד הכביש ג’יפ ולידו חיילים, המספרים כי הם הממתינים לאוטובוסים של משפחות האסירים. מטעני גב-אל-גב עוברים גם הם.ג’בארה6:50 – נסענו אל שער החקלאים. בדרך התלוננו בפנינו ההולכים ברגל לכיוון הכפר כי השער נפתח רק ב-6:30. החיילים בשער אישרו את המידע והוסיפו כי זה בגלל “בלגנים”. שני מורים במכונית, תושבי ג’בארה, ניסו לעבור לטול כרם, כדי ללמד בבית הספר, ולא נתנו להם לעבור במחסום שלרגלי הכפר. הם היו ליד שער החקלאים, ממתינים בהתמרמרות מוצדקת למעבר אל כביש הכפרים הפלסטינים, דרך ארוכה יותר בעבורם, והנה בישרו להם הבאים ברגל כי יש מחסום בכביש זה. הם הפנו את המכונית שוב אל שער ג’בארה. כנראה הצליחו הפעם לעבור, שכן לא ראינו אותם כשירדנו. 7:15 ירדנו למחסום בצומת. בנקודת הבידוק לג’בארה עמדו כשלושים איש. ביציאה מטול כרם תור ארוך של מכוניות, וכמה עשרות הולכי רגל. בדיקת הולכי הרגל נעשתה בדקדקנות רבה. החייל הבודק העיר לעוברים על תעודות זהות מרופטות וקרועות (והסביר כי הן מעוררות חשש של זיוף). במקרה אחד הוא אימת את הפרטים בטלפון. הוא החזיר על עקבותיהם שניים שמגמתם היתה ישראל, ואמר להם כי השער בארתאח נפתח להולכי רגל. מחאתנו על הטרטור היתה אולי רפה, ומכל מקום לא הועילה. כל האחרים עברו. לדבריו עוברים כל הפונים לג’בארה ולשופא. לשכם נוסעים בכביש הכפרים הפלסטינים.ענבתא8:00 – נהג מונית אמר כי היום רגוע. החיילים היו אדיבים, ואחד מהם אמר כי ההוראות משתנות מדי כמה שעות, וברור שהתושבים אינם יודעים ואינם יכולים לדעת על השינויים התכופים האלה. הבידול בין צפון הגדה לדרומה קיים, והוא הדגיש: בין קלקיליה לג’נין. עזבנו ב-8:40.