ארתאח-ג’בארה-ענבתא, יום ‘, 12.3.06, בוקרמשקיפות: רחלי מ’, צביה ש’ (מדווחת)ארתאחהמשמרת של ג’בארה וארתאח הודיעו כי לא יגיעו. לכן התחלנו ממקומות אלו.7:10 – היום יש סגר (לכבוד פורים), הכל שקט, אין איש, רק משאית אחת מחכה. הנהג אומר שהודיעו שב-7:30 יפתחו.ג’בארה7:20 – הכל דומם. אין מכוניות ואין אנשים. שלושה חיילים במחסום.ענבתא7:30 – רק שני חיילים ו”מהומת אלוהים”. עשרות אנשים מכיוון טול כרם מתגודדים במחסום. מפקד המחסום מנסה להיות אדיב אבל יוצא לו רק: “אירג’ע, אירג’ע?… רעש וצעקות. אנשים מנופפים אלינו כדי שנעשה משהו, שנזרז…צועקים שמאחרים לעבודה, צועקים שיש ילדים קטנים… המפקד אומר: אין לי אפשרות לזרז את המעבר כי עלי לבדוק כל אחד ואחד.. 40 מכוניות מחכות לעבור לכיוון טול כרם. באחת מהמשאיות יש כבשים שיצאו לפני 7 שעות מבית לחם, הנהג אומר שהן צמאות. אנחנו מנסות לזרז את המעבר שלו….7:35 – טלפון לחמ”ל טול כרם: מבקשות לשלוח חיילים, שאם לא כן יקרה כאן משהו רע.7:45 – מופיע חייל שלישי, במבטא רוסי כבד ובמבט אטום בעיניים הוא מודיע לנו שלא נבלבל לו את המוח ולא אכפת לו מהאנשים האלה. העיקר שהמפקד שלו לא יהרג כאן ממטען. אנחנו לא מבינות את הקשר.?7:50 – טלפון נוסף לל’ בחמ”ל טול כרם. מסבירים לה יפה שהבלגן כאן איום ונורא. ל’: כבר העברתי למפקדים שלי ואין מה לעשות.8:00 – כלום לא משתנה, טור המכוניות ארוך מאוד.8:15 – טלפון לל’ – היא מודיעה לנו שדברה עם מפקד הצוות במחסום והוא אמר לה שהם מסתדרים ולא צריך סיוע. אני שואלת את החיילים למה לא בקשו סיוע – הם אומרים לי לא להתערב.8:20 – הסבלנות שלי פוקעת: אני צועקת על ל’ ומספרת לה את המצב כך שהחיילים ישמעו. אחר כך צועקת על החיילים. נראה לי שהם נבהלו מהצעקות שלי: מפקד המחסום (שאינו רוצה להזדהות) נעביר עכשיו את האנשים ואת המכוניות ללא בדיקה.8:30 – סוף סוף עברה מכונית הכבשים….8:40 – החיילים מאפשרים מעבר מהיר וטור המכוניות הולך ומתקצר, וכך גם מעבר האנשים. אנחנו נושמות לרווחה, ונוסעות לבית איבא.9:30 – בחזרה לענבתא – המחסום עכשיו הרבה יותר רגוע.בצומת ג’ת – מחסום מתגלגל.