12:00 (בצהרים)ארתאח – ‘הגב אל גב’ שוטף. דרך השער אין יוצא ואין בא ברגל, למעט בעיות הומניטריות – סגר.

12:30 ג’בארה – שמענו מעדנה כי אין היום לימודים ולכן גם לא טרחנו להגיע לשער. במחסום, מצאנו מכונית של תושב ג’בארה (הרשום ברשימות) עם אשה ותינוק בחיקה. לאשה אין נותנים להכנס היות ואינה מופיעה ברשימות. עצר אותם חייל (מתנדב במילואים ?) חובש כובע מצחיה של משטרת ישראל. כנראה אותו חייל שדווח עליו באי – מייל מאתמול. לבקשתנו להזדהות אם אכן הינו שוטר, לא ענה לנו. התנהג בגסות רוח, דחף את האשה וגרם לה לבכות ואיתה התינוק. דינה התקשרה מיד לקמיל ששלח מיד למחסום את סרן אבי ועוד חייל. כמו כן דברה דינה עם ההומניטרי (של צה”ל). סרן אבי דיבר עם מפקד המחסום ואמרו לו שאין מקום לחייל כזה במחסום (ראו אי – מייל מאתמול). אגב, היה חייל נוסף בעל אותם כישורים…מהמת”ק הבטיחו לנו כי זוהי משמרתם האחרונה. ממחר הם לא יהיו במחסום זה.לשמחתנו, שאר אנשי הצוות ממלאים את עבודתם ביעילות וברוח טובה ובמיוחד מפקד המחסום הראוי להערכה. בעמדה הממוקמת בצד המערבי של הכביש, ישב פלשתינאי שאזקו לו אזיקים. לטענתם של החיילים, הוא ניסה “להתפלח” ולא נענה לקריאת החיילים. הגיע קצין בדרגת סרן (מוטי) שאמר לנו כי אתמול היו אירועים לא נעימים מהחברות במשמרת של אתמול (יום א’). לדבריו אחת חברות קראה לאחד החיילים בכינוי “נינג’ה שחור”. אותו חייל לדברי חבריו, נעלב מאד. נגשנו אליו והתנצלנו.סרן מוטי ביקש מאיתנו מאד לדווח על כל פגיעה ב”זכויות אדם”.לפני שעזבנו את המחסום שמנו לב כי אותם חיילי מילואים עליהם התלוננו, שינו קצת את התיחסותם.בזה “הרווחנו” את “היומית” שלנו.14:30 סיבוב באירתח. הכל אותו דבר. חזרה הביתהבברכה, תמי