סיכום:
לראשונה זה שבועות משט עזה אינו בראש החדשות ברחבי העולם. אך פעולת ישראל נגד המשט האירה, אם רק לרגע, החושך בו אנו חיות יום-יום, ובו אנו ממשיכות לפעול נגד הכיבוש. התמונה אשר הוארה ב"תקרית" המשט אמנם עגומה.  אך זו ידועה לנו מכבר, ואין לנו ברירה אלא להמשיך להאירה על פי יכולתנו. למעשה, מלבד המחסומים, כלי הכיבוש העז ביותר הוא המערכת הביורוקרטית שלו, הנגלה הרבה פחות לעין, המופעלת בחדרי חדרים של המת"ק ומכוונת לטרטר ולהשפיל.  על כך למדנו היום.
כבישים מס' 55 ו-60.
נראה כאילו עולמם של המתנחלים עוצר את נשימתו עד לחודש ספטמבר, 2010, אז יוסר מה שידוע כהקפאת הבנייה בהתנחלויות.  בינתיים, צבעו בכחול בניין המאחז בשבות עמי, ואף הוסיפו לו, אולי, עננים לבנים, והדרך לג'נין הנסללת מחדש, בכביש מס' 60, סגור סגור. תהינו האם צה"ל מעקב את הסיוע האמריקאי, אשר באמת מסייע לפלסטינים. לנו, כמובן, מורים ללא מילים לחזור אחורה מהמחסום בשבי שומרון.
דיר שאראף
פה אנו לומדות כי המחסומים שרירים וקיימים, אם רק לתקופות קצרות, זמניות. אסירה, מחוץ לשכם, נסגר לכמה שעות לאחרונה על ידי מחסום פתע, שלא כבעבר.
12:45  ענבתא
החלון במגדל התצפית פתוח, ויש שלושה חיילים למטה במחסום, לא בודקים את המכוניות אך גורמים לתנועה להאיט.  זה מראה נדיר כשלעצמו.  זמן לא רב אחרי שהתחלנו להשקיף שלושת החיילים מתרחקים והתנועה זורמת בקלות רבה יותר
13:25  ארתאח
אדם משוטט ליד גדר ההפרדה, מחוץ למתחם, ושומר חמוש, מטעם חברת שמירה פרטית, "צועק" אליו -אך ללא מילים; ז.א., בתנועות ידיים – שיעצור.  הם אינם מתקרבים אחד לשני.  האדם מניח את התיק שלו על הקרקע.  ברור כי אין זה תיק צלם, וגם לא תיק מסוכן.  הוא מראה לשומר את תעודת הזהות שלו. המתחם ליד ארתאח ריק, מכוניות ואוטובוס חונים בחוץ, הקיוסק, עם השולחנות והכסאות הלא-מתאימות, סגור.פועלים מעטים חוזרים הביתה.  אך משפחה עם מספר ילדים קטנים מגיעה ונכנסת לבנין.
13:30  חבלה
אנו מגלות, קודם כל, כי המת"ק מעניק הרבה פחות אישורים, ועושה הרבה יותר בעיות.  לאחיו של איש המשתלה מותר לשהות על אדמותיו רק עד לשעה 19:00 כל יום, ולא עד לשעה 22:00. לאביו, שהוא בעל אדמות, ופעם היה לו אישור ל"בקר" את שדותיו שתוקפו שנתיים, יש כעת אישור שתוקפו ששה חודשים. אומרים לנו כי "תמיד יש סיפורים חדשים."  בעצם, האישור לבעל המשתלה ניתן "בטעות" על ידי חייל שכל עניינו היה לחזור הביתה. הוא אמר לאיש המשתלה "לחזור בעוד יומיים."
משרדי המת"ק מצפון לקלקיליה, בהם אין אנו יכולות לבקר, הם בושה. כמו בארתאח, שומרים חמושים מסיירים מעל ראשי הפלסטינים. החדשות הן כי החדרים בהם מתקבלים הפלסטינים קטנים והולכים, גברים ונשים ביחד – דבר האסור בתרבות המוסלמית. 
יש לבקש מקבוצת האקומניים לגשת לשם מאחר ואנו מנועים מכך. 
13:45  שער חבלה
אינו פתוח, על אף שהוא אמור להיות פתוח, וצעיר אומר לנו, "בדרך כלל הוא נפתח בשעה 2:00; הם באים מתי שמתחשק להם…"  המצב שונה ממה שהיה לפני מספר חודשים, כאשר השער היה נפתח בשעה המיועדת, כפי שנמסרה לפלסטינים ולנו. 
13:55  הפעם שני חיילים יורדים מהמר אשר חורק את דרכו לשער ואז עוזב שוב בדהרה – יותר נכון, שוב בחריקה.  שני החיילים אומרים לנו כי אין להם מושג מתי ייפתח השער.  "רק המפקד יודע," והוא לא נראה בשטח.  שני החיילים מתאמצים לפתוח את השערים, קודם אחד ואח"כ השני, מעברו השני של גדר ההפרדה, מתקשים לפתוח אותם ולא ממהרים כלל.  בינתיים אין להם אישור לפתוח את השער בצד בו אנו עומדות, יחד עם כחצי תריסר פלסטינים, עגלה עם חמור, משאית וטרקטור, ואנו ממתינים… 
14:10  אותו המר, אותה נהגת אדישה, שחשוב לה להראות את יכולות הנהיגה שלה, מסיעה את ההמר במעגל מסחרר לפני שהיא עוצרת ליד שער(י) חבלה, ומקרבו יוצאים המפקד וחיילים נוספים, כולל שוטר צבאי אשר פותח את עמדת הבידוק הבנוי בטון ונכנס אליה. נהגת ההמר וחייל אחר מסמנים עכשיו לפלסטינים הממתינים, בודקים בקפדנות כל ת.ז. והאישור הנלווה אליה.  חייל אחד לוקח ערימה של תעודות זהות ירוקות ואישורים ובוחן אותם מקרוב. 
14:15  תשעה אנשים ממתינים, בנוסף לארבעה רכבים מסוגים שונים.  כל שתי דקות מספרם גדל – 9…12…15. 
14:20  אשה אשר פגשנו בראס א-טיה רואה אותנו, מזמינה אותנו הביתה (הלוואי…), ומספרת כי הגישה לראס א-טיה הרבה יותר קשה עכשיו עבורה כי המחסום שהיה בגדר ההפרדה כבר סגור.  עליה לנסוע כעת במונית מחבלה. 
ועכשיו עדר כבשים ועיזים ממתין מעברו השני, כאשר מספר בני האדם "הנהנים" ממערכת הבדיקות והאישורים של הכיבוש הולך ומתמעט עד שאיש לא נותר.