ארתאח/שער אפרים  משמרת שחר

חושך מצריים סביב. ניאון חיוור מאיר פה ושם, קור עז, מכוניות להסעת הפועלים כבר מחכות, גדרות, תייל, שלטי אזהרה, וצפיפות רבה של הממתינים להכנס. נראה שכיסחו את הצמחיה לאורך הגדר.

04:04 פתיחת קרוסלות. נכנסים כ-50 איש, הקרוסלה ננעלת.

04:05  נכנסות הנשים. ראינו מישהו באפוד כתום שנועל את השער הצדדי אחריהן. אחרי כמה דקות הוא פתח אותו שוב ל2-3 נשים נוספות. הפועלים אמרו שהוא פלסטינאי  שעובד במתקן.

עד השעה 04:10 הקרוסלות נפתחו כל דקה וכל אלו שהמתינו נכנסו. אח"כ נכנס כל מי שמגיע, הקרוסלות נשארות פתוחות בינתיים.

אנחנו עוברות ליציאה מהמתקן. ראשוני הפועלים, גברים ונשים  כבר בחוץ.

כל עמדות הבידוק פועלות.

מישהו קורא לעברינו:"קר לכם, למה לא תישנו עוד שעה?"

אחרים אומרים "היום בסדר", תלונה לגבי הפתיחה מאוחרת ביום שישי – בחמש, וביום שישי האחרון נפתח רק בחמש ועשרה. מישהו אחר צעק לעברינו תוך כדי שמיהר "קשה בפנים" ולא הצלחנו להציל ממנו יותר.

04:30  הקרוסלות מסתובבות כל הזמן. יוצאים כשלושים איש בדקה.

04:37  נוצר עומס גדול ביציאה.

מכיוון צפון, בכביש לטול כרם רואים תנועה ערה של מוניות המביאות את הפועלים וחוזרות לעיר.

04:45חזרנו לכניסה למחסום לראות מה המצב שם: הקרוסלות פתוחות והרבה אנשים נכנסים מיד כשמגיעים.

04:50הקרוסלות נסגרות ונשמעות ברמקול קריאות חוזרות ונשנות בערבית.

מישהו חזר. הקרוסלות נפתחות שוב, אך מעכשיו מגבילים את הכניסה ל-15 – 20 איש בכל פעם. נוצר עומס וכל ה"סללום" מלא בממתינים, כמו בארבע בבוקר.

נשמע שהתחלף הבודק כי ברמקול בעברית בקול יותר סמפטי נאמר : בוקר טוב, להוציא ברזלים, קופסאות טונה, מהתיקים ולהניח על השולחן, לפתוח מעילים, אחד אחד, ואפילו מבקש "לחכות כמה דקות"- (פעם ראשונה אנו שומעות איזשהי אמירה שלוקחת בחשבון איך זה נראה מהצד הפלסטיני).

 מעבר אייל

05:25  מסביב מדורות. הרחבה מלאה באנשים, מכוניות נכנסות ויוצאות.

מישהו פנה אלינו – מאוד נסער וחושש מהנזקים שעלולה לגרום מכונת השיקוף. סיפר שרופא פלסטיני שהתבקש להבדק וסרב. הרופא הפעיל קשרים דרך בית החולים בו הוא עובד ושוחרר מהבדיקה. (?)

 אנשים אומרים שבפנים לוקח 5 עד 10 דקות, אך יש המתנה ארוכה בכניסה למתקן.

עברנו את השער כדי לראות את הצד הפלסטיני, ואכן הסככה מלאה באנשים, עומס שלא ראינו בפעמים קודמות. למרות זאת ההליכה לקראת הקרוסלות מסודרת.

מיד נגש אלינו האחראי על המתקן, התרעם על שנכנסנו בלי רשות ודרש שנתאם איתם את המעבר, על ידי בקשה באינטרקום.

כרגיל שמענו הרצאה על כמה המתקן יעיל, על כך שהפלסטינאים יכולים לסמוך על המעבר המהיר ולכן למרות שהוא נפתח בארבע, עד ארבע וארבעים מגיעים רק כמאתיים איש, ושבתוך שעתיים הם מעבירים 4,000 איש וכ"ו. לדבריו עד השעה שש יסתיים העומס. בקשנו להווכח בעינינו אנו.

עוד למדנו שהם פועלים להפעלת קווי אוטובוס(סוף סוף). לאחרונה הביאו סוקרים שדברו עם הפלסטינים כדי לבדוק איפה הם עובדים ולאן הם צריכים הסעה(רובם באיזור השרון המרכז), ושבתוך שבועות יצא מכרז לחברה שתפעיל את ההסעות, ושחודש אח"כ הן יתחילו לפעול. אינשאללה. כרגע משלמים 10 שקלים בהסעה לעבודה וכפול מכך בדרך חזרה, בגלל העומס.(פקקים?)

שאלנו לגבי מכונת השקוף, ולדבריו היא עובדת על גלי רדיו ואינה מסוכנת לבריאות.

06:00  המנהל אכן יצא אלינו וליווה אותנו לראות את הצד המזרחי, ואכן אין כבר עומס מי שמגיע נכנס מייד.

לדברי הפונים אלינו, למי שיוצא עכשיו כל התהליך לוקח כשעה ורבע – המתנה של כשעה, ורבע שעה בידוק.

06:20 אנו עוזבות.

לסיכום: למעט הפריחה המרהיבה של החרציות והפרגים, במעברים- שגרה, הסכסוך, הכיבוש הפכו שקופים, ואת רוב עם ישראל זה ממש לא מענין, כפי שכותב אלון עידן במאמר על בית המשפט בעופר – "לדווח משם זה כמו לכתוב בדיו שקוף". אבל אי אפשר שלא לכתוב.