ארתאח/שער אפרים, אייל, משמרת שחר. הבדלי שגרה

05:00 נפתח השער (שומעת ברמקול)

05:07 בדרכנו לגדר ההפרדה – יוצאים כבר ראשוני העוברים. במעבר אל הגדר – ניצב רכב צבאי בדלתות פתוחות באפן שחוסם את הכביש. 4 החיילים יורדים מהרכב בהתקרבנו ואוסרים עלינו את המעבר. אסור. הוראות בטחון. בעוד מיכל וליאורה מנסות להסביר שאנו כאן כל שבועיים ושום דבר עוד לא קרה לנו – אנלין, ואחריה אני, מוצאות סדק ומסתננות לעבר הגדר. השתיים האחרות מצטרפות, החיילים אחרינו: אסור! אתן לא מבינות שאנו מגינים עליכן? נפתח ויכוח עקרוני שמתפתח לשיח החרשים הקבוע על זכותנו על כל הארץ – תחילה ביני לבין החיילים, ואח"כ ליאורה. הם מזמינים תגבורת בטלפון, ובינתיים האחרות ניגשות לגדר ובודקת את המצב. כתמיד – חבורה גדולה מתגודדת מחוץ לסלאלום ביניהן נשים רבות, וכולם מסתכלים במחזה בהנאה גדולה. מצליחים שוב לשאול מדוע לא נפתח שער הנשים ביום שישי. וחודרים שלא בתורם אל תוך התור שהופך דחוס וחונק בסמוך לשערים.
הגיע הזמן שנעשה משהו מעבר לראשו של האזרח המנהל את המתקן בארתאח, שלמען החיסכון פותח בימי שישי רק ב-5:00 תוך שאינו פותח כלל את שער הנשים ופוגע כך במעט איכות החיים שנותרה לפלסטינים שנאלצים לעבור במחסום זה!

05:18  אנו בוחרות אנשים מתוך התור, כבר בתוך חצר המתקן, כדי לעקוב אחרי צאתם, ובעודנו מתארגנות לפנות לעבר קרוסלת הכניסה לתוך ישראל – מגיע רכב צבאי נוסף, ממנו יורד איש צבא בהדרת סמכות, כיוון שהיינו כבר בדרכנו – הספיק רק לזרוק לעברנו מספר מילים.

05:20 בצד הכניסה לישראל: קצב היציאה מהיר וזורם. בספירה יוצאים כ-60 אנשים בדקה. אנלין מונה 6 עמדות פתוחות, והאנשים שיוצאים אינם מתלוננים.

05:30  הזרם מידלדל, מיכל סופרת רק 3 עמדות פתוחות. היוצאים קודרים ומקללים. שוועה עולה מבפנים. על פי דברי היוצאים – נסגרו עמדות בידוק והאנשים פוזרו לתורים אחרים… הדוחק בפנים קשה. אנשים מושארים סגורים בחדרי הבדיקה 15 איש בחדר, לדקות ארוכות (האיש שדברנו איתו דיווח על 20 דקות) כשאינם יודעים מתי ישוחררו. טוענים בכעס שהמעבר הפעם לוקח כמעט שעה. האמנם?

05:53  האיש שסימנתי ב-5:18 יוצא סוף-סוף. 'רק' 35 דקות.

06:00 עזבנו למחסום איל. המחסום כמעט ריק, אדם שפגשנו אומר שאין תור, הכל רגוע פתחו קטע חדש של המתקן שהיה בבניה בעבר. אנלין נגשת לבדוק ומתברר שהקרוסלה מסתובבת לשני הכיוונים. אנו נכנסות, עוברות על פני עמדות החזרת התעודות מזהות את דלתות חדרי הבידוק, ואז שומעות קריאה סמכותית מאחת העמדות, שמבקשת לדעת מה מעשינו פה. מופיע מאבטח על הגשר מעל, שמסביר לנו שאין לנו זכות להכנס לתוך המתקן. הודינו ויצאנו. המתקן באיל היה ריק בשעה שהגענו, בעוד המתקן בארתאח עמוס ורותח. מה הסיבות?

06:45 עזבנו