תמצית הדו"ח: הפתיחה המאוחרת של המעבר גורמת ללחץ בשעה הראשונה, צעקות ומורת רוח רבה.

05:03 המעבר נפתח. התור מגיע לסככות. עדיין חשוך וקשה לראות במדויק את סופו. האנשים ממש מסתערים פנימה בריצה. המפעיל  צועק עליהם  וואחד וואחד – לא לרוץ, ומאיים: "כל מי שירוץ אני אטיס אותו אחורה". הקרוסלות נעצרות מול הפנים בפתאומיות. קולות המולה רמים נשמעים מהתור, וקולות צעקות מבפנים. לא ניתן לראות מה בדיוק קורה.(מה באמת קורה בפנים – ממה כל כך מפחדים השלטונות שנראה שאסור לנו להכנס?!)

05:10  עברנו לצד היציאה. ראשוני הנבדקים בחוץ.  שניים ספרו שהגיעו למחסום כבר בשתיים לפנות בוקר! הם עובדים בדרום. אחר ספר שהגיע בשעה שלוש.05:35 חזרנו לכניסה . הקרוסלות סגורות לדבריהם כבר 10 דקות.05:45 מתקשרות למוקד ההומניטרי והם אומרים שיבררו. תוך דקה הקרוסלות נפתחות. האם בהשפעת התלונה? לא ברור. מבפנים נשמעות צעקות רמות.
ספרנו את קצב הכניסה:
05:47 אחרי ההפסקה הארוכה – 95 איש
05:58 60 איש
05:59  כ- 50 איש
06:05  כ-40 איש
06:07 כ- 40 איש
06:10 כ- 75 איש
06:11  התור נגמר.  מי שמגיע נכנס מייד.

כבר יש אור בחוץ.

ניסינו לחשב את גודל ה"סללום" בו הם מצטופפים לפני קרוסלות הכניסה הראשית למחסום [הסללום אליו מגיעים סו"ס אחרי נחיל התור הארוך שמתחיל בסככות השוק המרוחקות]יש בו 4  שורות בין הפיתולים באורך של כשבעה מטר כל אחת, עד לרחבה הקטנה ממש לפני הקרוסלות.   רוב השיח שלנו עם האנשיםהיום נסב על שעת פתיחת המעבר. כולם חוזרים ומבקשים שיקדימו את שעת הפתיחה מחמש לארבע או ארבע וחצי, כי גם כך יום העבודה קצר והפתיחה המאוחרת מקצרת אותו עוד, וגורמת למתח עצום בהמתנה ולחץ בתוך המתקן.לדבריהם, מתוך הריב על התור בפנים, הפועלים מקללים אחד את השני ואף הולכים מכות. מישהו ספר שלפני שבוע הוא הגיע למחסום בשעה שלוש ויצא רק בשש וחצי. למרות שהוא מבוגר הכניסו אותו לחדר לבדיקה. דווקא ביום שישי מעכבים אותם זמן רב יותר בחדרים.מישהו אחר הגיע בחמש (לשעת הפתיחה) ויצא רק בשבע וחצי. כשלפניו עוד נסיעה ארוכה למקום העבודה.  כמה נשאר לו נטו לעבוד?כשהם מתלוננים בתוך המעבר אומרים להם: ,אם לא מתאים לכם –  תחזרו הביתה".חזרנו שוב ושוב על הצעתנו שיפנו הם אל המת"ק הפלסטיני ויפעילו לחץ מהצד שלהם להקדמת שעת הפתיחה.  הזכרנו את הצלחת השביתה שלהם שעזרה להקדים את שעת הפתיחה בימי חול.רבים אמרו לנו שהם כבר פנו. הם אומרים שבמת"ק יודעים, אך הפועלים לא מעניינים אותם ולא יעזרו הפניות שלהם.
הפצרנו בהם לשוב ולפנות, העברנו אליהם את מס הטלפון של המוקד ההומניטרי ו גם פנינו למוקד ההומניטרי באותה בקשה. ש. שענה הבטיח להעביר את הבקשה למפקדיו.
האם זה יעזור?……………..