ארתאח/שער אפרים  05:00  החנייה החדשה עמוסה לעייפה ברכבים. המתקנים החדשים פועלים. פועלים רבים כבר עברו את המחסום והם מתקבצים חבורות, חבורות. חלקם, בסככה החדשה שהוקמה, חלקם שרועים על הרצפה מנסים להחזיר לעצמם שנת לילה שאבדה, אחרים משוחחים ושותים קפה של בוקר להשיב את הנפש.  כשעיניהם נפגשות בעיננו הם מנידים בראשם לשלום ומברכים.

הלכנו לצפות במתקנים החדשים.  הסתכלנו בהם ברגשות מעורבים. מצד אחד נעלמו באחת הדוחק והמחנק  וסכנת הנפשות, שהיתה כרוכה בסידור הישן, המתקנים החדשים בדמות מסדרונות ברזל מאורכים  מסדירים תורים ארוכים ומסודרים, האנשים עומדים בצורה מוסדרת בזה אחר זה. התור מתקדם ביעילות. בחישוב מהיר  מעבר של כ-60 אנשים בדקה, אך דווקא היעילות, המעקב אחר הפועלים דרך הסורגים,  הגדרות החשמליים המקיפים את המתחם והטיפול התעשייתי בבני אדם הקשו על התחושה.  הכיבוש מתנהל ביתר יעילות. כמעט שמחנו לראות את החתולים המשתחלים מתחת לגדרות "ומצפצפים על המחסומים".

שוחחנו  עם הפועלים  על המעבר וכולם  השיבו די באדישות "אחסן" , אחד אמר שלקח לו בערך 40 דקות מהרגע שהגיע למחסום ועד שעבר לצד השני.  אחד פנה ובקש עזרה בהוצאת אשור לחבר. עזבנו את המקום ב 6:00 .

נסענו דרך הכפרים  ספרין ובית ליד שעדיין נמו את שנת הבוקר. בחור צעיר  שנהג ברכב עצר לידינו והציע  שנסע דרך הכביש הראשי,  "יותר בטוח" אמר, כשהסברנו שאנו רגילות להסתובב בכפרים,  אמר שלא לדאוג, הכול בסדר והאנשים טובים, אלא שחשב שטעינו בדרך. 

בעזון עמדו שלושה חיילים בכניסה , אחד מהם היה עסוק בתפילת הבוקר. הם התבוננו בנו כאילו  כניסתנו לכפר תמוהה בעיניהם אך לא אמרו דבר.