התחלנו את הסיור בברוקין  הרחובות שוממים,  בדרך עברנו סוכת אבלים ולשאלתנו נעננו כי מתאבלים על אדם זקן.

במועדון בכפר א דיק כבר המתינו הנשים לקורסי היוגה והחרוזים והראו לטובה את שעורי הבית שהכינו.

מחוץ למועדון המתינו לנו גבר ואחותו (הם ידעו את מועד הגעתנו)  ובקשו כי נתרגם להם את גזר הדין שניתן במשפט בו היה הבחור הנ"ל נאשם, גזר הדין הודפס בעברית וכמובן איש לא טרח לתרגמו לערבית. חטאו של האיש היה כניסה לארץ ללא אישור, כמובן לצרכי פרנסה. העונש לא היה כבד אך כלל חודש מאסר על תנאי לשנה ובמשך תקופה זו אין הוא יכול אפילו לחלום על בקשת אישור כניסה וכמובן אינו יודע איך יפרנס את משפחתו.

חזרנו לברוקין למועדון הנשים ששמעו על פעילותנו  ובקשו שנבוא אליהן, סיכמנו איתן על מלאכת יד (סריגה) שעורי אנגלית ואולי התעמלות וקבענו פגישה בשבוע הבא, (אינשאללה אם יתנו לנו לנסוע עם נאדים אשר אינו רק הנהג אלא גם המתורגמן) .

נסענו לחארס ופגשנו אנשים פורקים שתילי זיתים ממשאית, הם סיפרו לנו שהם שותלים את הזיתים באדמותיהם להגנה מפני החרמתן בגלל אי עיבוד.

גם כאן חיכו לנו נשים במועדון, הן שמעו עלינו ומבקשות כי נעשה שם פעילות. הבטחנו לברר את האפשרויות.