המחשבים ו/או החשמל נפלו והמחסום תקוע. הפלסטינים עומדים מול שערים סגורים ואינם מקבלים מידע או הנחיות.

כוחות הביטחון מתארגנים לעבודה ידנית, אך עוברת שעה עד שהמעבר זורם.

בכל נקודת מעבר יש כללי בידוק שונים (רק מעל 50, רק נשים וילדים, כל הגילאים …).

היה קל יותר אילו העבירו, בזמן ההמתנה, הנחיות ברורות (אולי במגפון, בערבית…) כדי שהאנשים ידעו מי יכול לעבור ומהיכן.

ואולי אף להתנצל על אי הנוחות ?????

מעבר הרכבים:  … "מחסום סגור, יאללה, רוך" …

ליד השער ההומניטארי הימני:  … "אמרו 50 שנה, אני והוא 56 שנה – – – יחד" …

קלאנדיה – מעבר הרכבים, 6:00

שער מחסום הרכבים סגור. זרם המכוניות המגיעות מכיוון רמאללה דליל וכל מכונית בתורה נעצרת לפני השער הסגור וזוכה לקריאה במגפון:

 … "מחסום סגור, יאללה, רוך" …

במוקד ההומניטארי ידעו שהחשמל ו/או המחשבים נפלו ולכן מעבירים את הולכי הרגל לאט, בבדיקה ידנית.

ביקשתי להבין מדוע נפילת המחשבים משפיעה גם על מעבר הרכבים והבחור הבטיח לבדוק. 

קלאנדיה – 6:10

גברים עומדים בתוך המעברים שלפני שלושת הקרוסלות, אמרנו להם שהקרוסלות לא יפעלו והם יוצאים מהמעברים ומתפזרים.

בכל רגע נתון יש עד 200 אנשים בסככה. מרבית האנשים מגיעים, מתייאשים ועוזבים. בעלי המוניות חוגגים.

שני גברים טוענים שאמרו לאנשים ללכת למעבר הזיתים, אך זה רחוק ויקר – לכן האנשים חוזרים הביתה. הלך עוד יום עבודה.

אנו סבורות כי לא ניתנה 'הוראה רשמית' לעבור דרך מחסום אחר. נראה שבבלגן שנוצר, היו אנשים שהחליטו לנסות את הפתרון הזה.

לא הצלחתי לדבר עם נשות משמרת הבוקר של אבו דיס, לכן אין לי מידע על העומס במעבר הזיתים ועל השאלה אם מי שהגיע לשם אכן הועבר.

קלאנדיה – 6:15

אנשים עומדים ומחכים בתוך המעברים שלפני שלושת הקרוסלות. אנחנו אומרות להם שהקרוסלות אינן פועלות והם יוצאים מהמעברים ומתפזרים.

יש דוחק לפני שני השערים ההומניטאריים.

השער השמאלי – המשמש בכל בוקר כשער הומניטארי, והשער הימני – הנפתח לעיתים רחוקות, רק עבור נכים בכיסאות גלגלים וכדומה.

גם כאן בלט המחסור בהסברה ואי האחידות בהוראות.

בשער השמאלי הועברו גברים בכל גיל, בשער הימני הקפידו על גיל 50+. לא היה מי שיסביר לאנשים לאן ללכת.

בחור צעיר העיר בנימה מבדחת: … "אמרו 50 שנה, אני והוא 56 שנה – – – יחד" …

קלאנדיה – 6:25

עומס בשער השמאלי. לפתע נשמעות צעקות. גברים מנערים את השער ודופקים עליו, שוטרים צועקים להתרחק מהשער.

אני חוששת שעוד מעט יצא המצב מכלל שליטה.

שער הרכבים עדיין סגור.

קלאנדיה – שער הומניטארי שמאלי – 6:30

התארגנות כוחות הביטחון לעבודה ללא מחשבים הושלמה.

בזה אחר זה מתחילים להעביר את הגברים דרך השער השמאלי. במעבר שמאחורי השער עומדות חיילות עם מגנו-מטרים ידניים, לצידן שוטרים ומאבטחים.

כל מי שעובר בשער נעצר לשנייה ליד אחד מהם, עובר בידוק מהיר, מנפנף בתעודות וממשיך פנימה.

הבדיקות הידניות ממשיכת להתבצע במהירות במחצית השעה הקרובה, וכולם עוברים.

אני חושבת בצער על אותם פועלים שהפסידו יום עבודה כיוון שהיו במחסום מוקדם מדי.

קלאנדיה – שער הומניטארי ימני – 6:40

התור כאן קטן בהרבה. רק מבוגרים, נשים וילדים מועברים לבידוק ידני.

גבר צעיר מקבל 'מינוי' כשומר השער. הוא זה שפותח אותו ודואג שיעברו רק מי שמותר להעביר.

השוטר, המדבר ערבית מצוינת, נשמע מעט לחוץ:

…" אל תגעו בשער … רק אתה תחזיק בדלת … סדר אותם … איך אני פותח הדלת כשאתם לוחצים? … סדר אותם" …

לקראת השעה 7:00 מכניסים את כל מי שעומד לפני השער, גם את הגברים היותר צעירים. הרחבה מתרוקנת והשער נינעל בשרשרת ברזל.

לא נשארו כמעט אנשים במחסום ומי שמגיע מועבר במהירות דרך השער הימני.

שער הרכבים פתוח.

א-ראם, 7:15

נכנסנו לתור הארוך של הרכבים והגענו לראש התור לאחר כרבע שעה. שאלנו את החיילת אם הגיעו כלי רכב לא-ראם כשמחסום קלאנדיה היה סגור.

לדבריה הם לא העבירו אף אחד, פרט לתושבי א-ראם, שאר כלי הרכב נסעו דרך מחסום א-זעים. (???)

ענאתא, 7:30

מעט תלמידים נמצאים בכיכר, הם עולים על 4-5 אוטובוסים ומוסעים לבתי הספר. אוטובוס נוסף חוצה את המחסום כשהוא עמוס בתלמידים.

אולי הנהג העדיף לאסוף את התלמידים בקרבת הבית ולעבור מהר את המחסום יחד איתם.

ענאתא, 7:45

בכיכר נשארו כעשרה תלמידים שהתעקשו לחכות לאוטובוס שלהם. עד השעה 8:00 שום אוטובוס לא חזר אל הכיכר לקחת אותם.

קבוצות של בנים ובנות צועדים מכיוון המחסום וממשיכים ללכת ברגל לכיוון בית חנינא.

לדברי הנערים, המרחק עד לבתי הספר שבבית חנינא הוא של 10-15 דקות הליכה.