א-ראם, 6:00 

המחסום שומם, פרט למספר חיילים.

נסענו לבדוק את הכביש שחיבר את חלקי א-ראם זה לזה. נהגים הזהירו אותנו שסגור, שבונים שם מגדל תצפית שיסתום טוטאלית את המעבר האחרון בין שני חלקי הישוב.

נטע ירדה וצלמה את הבטון, את הבית היפה שעוד כמה ימים יהפוך להיות נסתר מעברה הפלסטיני של החומה – וחתול רחוב יפהפה שעדיין לא יודע שתחום המחיה שלו יצטמצם בעתיד הקרוב.אחר כך חזרנו לכיוון שער הברזל בחומה, השער ממנו מגיעים ישירות למחסום א-ראם, הוא היה פתוח, לעוד כמה זמן ??נסענו באיטיות כשנטע מצלמת את סדרת דמויות הנשים הפזורות בשלשות לכל אורך החומה, עד קלאנדיה. כל הנשים מצוירות בשחור-לבן. גופן עטוי גלימה ארוכה, שחורה, במקום פנים יש להם עגול לבן חסר זהות, חלקן נושאות את ילדיהן כמו שנושאים שק בשוק, בקצה היד או על הכתף, הילדים גם הם שחורים ובעלי כתם עגול ולבן במקום פנים, חלק מהנשים נושאות שקים על ראשן – נשות עמל המשתרכות בדרכי החיים ללא פנים ללא יכולת להביע רגש.בקצה החומה מצאנו את הילדה הדואה אל החופש בעזרת בלונים שחורים. בצד השני של המחסום מצאנו את אותה ילדה, אך הפעם הוסיפו לנעליה סרט קישוט בצבע זהב.

קלאנדיה,

6:50 תור חריג באריכותו לגבי שעה כה מאוחרת בערך 300 גברים ועוד כמאה נשים וילדים. התור ההומניטארי עמוס אף הוא, הרבה מאוד תלמידים ומורות.גבר עליז עומד בסוף התור האמצעי ולי נראה שדווקא התור השמאלי ביותר הוא הכי קצר. למודת בחירת מסלולים בסופר-סל אני פונה אליו ושואלת מדועבחר לעמוד בתור המרכזי העמוס יותר. תשובתו הייתה ” …. באמצע זה המסלול הכי מהיר, כביש 6 ..  7:00 בערך 180 אנשים בתור.

  7:30 נשארו בערך 100 אנשים בתור הרגיל, חלק מהנשים והתלמידים נכנסו לתור הרגיל ולא להומניטארי.זמן מעבר לבעלי ת”ז כחולה מהתור ההומניטארי עד הבידוק – 20 דקות.אלי, מפקד נקודת המשטרה, ניגש אלינו. זו הייתה ההזדמנות לשאול אותו את השאלה שנשאלתי בשבוע הקודם: מדוע בודקים גם תעודת זהות ירוקה, גם אישור, גם כרטיס מגנטי וגם טביעת כף יד ביומטרית. מדוע לא להסתפק בשתי הבדיקות האחרונות שבהן המחשב מעלה את תמונת האדם ואת פרטיו במחשב. הרי הפקק הוא בעמדות הבידוק – אם לא יתעקשו על בדיקות מרובעות יוכלו לזרז את קצב המעבר.התשובה הייתה מאוד מנומסת ” …. לא על כל השאלות אני יכול לענות, גם לא לך …. “

7:50 בשעה האחרונה, על פי החישוב – אני סופרת את מספר הסיבובים של הקרוסלה ומכפילה בשלוש – עברו בתור הרגיל 260 אנשים. בתור ההומניטארי עוברים בערך 150 אנשים בשעה. 

 8:10 המחסום ריק. ילדה המתקדמת  בגרירה בעזרת הליכון (כמו של זקנים, עם מושב באמצע, אבל מותאם לגודל של ילדה) מגיעה ופונה ישר לשער שבצד.

ביר נבאללה – בידו, 8:20 נסענו לכיוון הכביש החדש ונטע צלמה את המסלול לאורכו כשעברנו במנהרות. יצאנו דרך הכביש הישן וההרוס של בית איכסל ישר למחסום רמות. החייל המופתע בדק את תעודותינו וקצת לא הבין איך ירושלמיות כמונו נקלענו לכביש הפלסטיני הצדדי הזה.