א-ראם, קלנדיה שגרה קשה של מחסומים
לא היה עדיין גשם אולם היה קור מקפיא. האזור היה שקט ופתוח.
א-רם: עמדנו שם כמה דקות. האנשים זזו מהר והתור היה קצר. חייל עם פנים של ילד התקרב ושאל מה אנחנו עושות שם. הוא נראה משועשע מנוכחותן של חמש נשים מבוגרות העומדות ליד המחסום בבוקר הקפוא. נטע הסבירה לו מי אנחנו והוא חזר ל”עבודה”. פתאום מכונית משטרה (?) מיוחדת קרא ברמקול לא לחנות פורד טרנזיטים במקום הרגיל. שני פורד טרנזיטים שהיו שם לא התרשמו מהקריאה והמשיכו לאסוף נוסעים. מכונית המשטרה עזבה. (אני משערת שמדובר בפעולות להחלפת פורד טרנזיטים באוטובוסים אחרי הפתיחה של התחנה המרכזית החדשה במזרח ירושלים. אני עדיין לא ראיתי אוטובוסים פלשתינים.)
בית חנינה: צעדנו לתוך בית חנינה, למקום בו מוצבים חיילים כדי “לצוד” אנשים שעוקפים את המחסום. היה חיילים לא היו שם. יותר מדי קר. חזרנו וניצלנו את ההזדמנות לאפשר לאורחות לראות במו עיניהן מחסומי דרכים ולטפס שלושה מהם.
קלנדיה: הייתה הרבה תנועה: אנשים וכלי תחבורה. היו הרבה מוניות כתומות וכשראיתי ב”הארץ” ש “המוניות הכתומות חוזרות לכבישי הגדה” חשבתי בלבי שהדבר נכון בקלנדיה. המסום היה מאוייש במקום קרוב יותר לצד הפלשתיני והאנשים עמדו מתחת לסככה.
כאשר צעדנו לכוון נקודת הבדיקה, איש אחד סימן לנו שיש שם בעיות. ואמנם היו שני פלשתינים שהתחננו, ללא הצלחה, שיתנו להם לעבור. אנחנו לא שאלנו מה קורה עם שני ההאנשים ולא הראנו עניין מיוחד במצב וזזנו למקום מרוחק מנקודת הבדיקה. בדומה לא-רם, שאר האנשים עברו מהר. חייל מבוגר שהיה בין הבודקים אמר לנו: “אני כאן – אתן יכולות ללכת.”
אנחנו עמדנו במקום בו אנשים עברים לכוון רמאללה. עברו אנשים רבים. אישה מאד מבוגרת, הולכת בקושי רב, עברה יחד עם בחור צעיר שנשא סל כבד. אישה צעירה נשאה תינוק ומזוודה כבדה. עזרנו לה להעביר את המזוודה לצד השני של המחסום, שם חיכה לה בן משפחה.
קבוצה של נשים עם הרבה חפצים עצרו שם ועזרנו להן עם החבילות. פתאום ראינו אחד מהחיילים מושך לכוון רמאללה את אחד מהאנשים משוללי המעבר באמצעות תעודת זהות כתומה (כמו שמושכים כלב למקום הרצוי כשמראים לו חתיכת בשר). זה לא עזר להיפטר מהתחנונים שלו. אבל אחרי מספר דקות חייל דחף את האדם בברוטליות לכווננו. האדם עבר אותנו. לא אמר כלום. אנחנו לא אמרנו כלום. אישה באה לקראתנו אחרי שעברה את המחסום. עשתה הרושם שהיא צריכה משהו, אולם, אמרה תודה ועזבה. אולי אנשים קושרים בטעות את החופש היחסי במעבר עם נוכחותנו. כשעזבנו, אחרי זמן קצר, האדם השני משולל המעבר לא היה במחסום. כנראה נתנו לו לעבור
א-ראם; מחסום ועיירה (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום א-ראם נמצא כשני ק"מ מדרום למחסום קלנדיה וכ-300 מ' מצפון לצומת נווה יעקב, בפאתי שכונת דאחית אל בריד. המחסום הוקם בשנת 1991 כמחסום כניסה לירושלים רבתי, נמצא בתוך שטח פלסטיני שסופח לירושלים ב-1967.בפברואר 2009 הושלמה הבנייה של חומת ההפרדה סביב העיירה אר-רם. העיירה הפכה להיות מובלעת פלסטינית (שטח B) שכונת דחית-אל בריד הצטרפה למובלעת, המחסום נסגר בחומה. החומה נבנתה על הכביש שהוביל לירושלים. מאז המצב בעיירה התדרדר.בתים נטושים וחצי גמורים, רוב בתי העסק נסגרו. הזנחה קשה בסביבות הגדר וברחובות. מי שיכול היה עזב. עודכן בינואר 2024
Anat TuegMay-21-2022חפירת הכביש השקוע לישראלים
-
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-