א-ראם

המחסום היה צפוף למדי בבוקר זה בשני המסלולים – הולכי רגל ומכוניות. קרוב לודאי בגלל המתח הביטחוני והאתרעות הרבות באזור הבדיקה הייתה קשוחה יותר מן הרגיל. 60-70 איש מצטופפים מול החיילים הבודקים לאט את הניירות. בהדרגה איבדו המחכים בתור את סבלנותם. אישה אחת קראה לעומתנו כי משעה חמש וחצי בבוקר התחילה לחכות בקלנדיה ואף הוסיפה כי היות ומתנהגים אליהם כמו אל חיות – אין להתפלא על אופן תגובתם. ילדים הורשו לעבור ביעילות עד אשר בנקודה מסוימת איבד הקהל בתור את סבלנותו ונדחף אל החייל הבודק. זה התחיל צורח עליהם לחזור חזרה או שאף אחד לא יוכל לעבור. אף אחד כמובן לא היה מוכן לוותר על מקומו ולחזור חזרה והחייל נעשה תוקפני. מחזה מביש זה חזר על עצמו כמה פעמים.נסינו לשווא להתקשר לכמה מן השמות ברשימה . בסופו של דבר החליף רב סרן את החייל הצעיר. הוא חזר על אותן פעולות אבל הבדיקה נעשתה הרבה יותר יעילה. בדרך חזרה שוחחנו אתו. הוא טען כי המחסום הוא אזור צבאי סגור ובקש מאתנו להתרחק. מכתבו של אייזנקוט שהראינו לו לא שינה את התנהגותו.בנוסף לחיילים בדק צוות של שלושה או ארבעה אנשים אם שילמו הנהגים את אגרת הטלוויזיה. הם עצרו מכוניות באופן אקראי, בדקו והחרימו את הרכב של החייבים, אלא אם כן שילמו במקום את החוב. לדבריהם הם באים למקום רק בימי חמישי (ביתר הימים הם הולכים לערים אחרות…), ואחוז גבוה של האנשים אינם משלמים את האגרה. לדברי הפלסטינים הם נמצאים שם כל יום.פעלנו בשני מקרים: רופא של הסהר האדום ושתי בנותיו בגיל העשרה נעצרו במחסום. האיש התחנן בפני החיילים שיתנו לו לעבור משום שמיהר לבית החולים. הוא היה נסער מאד, ידיו רעדו והוא התלונן כי זה קורה כל יום. רק אחרי מחאותינו וטלפון למוקד ההומניטרי בבית אל הוא הורשה לעבור.במקרה אחר, למרות טענת נהג שנדרש לשלם את האגרה כי הרכב שייך לאחיו והטלוויזיה רשומה על שם אשתו – לקחו הבודקים את תעודת הזהות שלו. בסופו של דבר היו הגובים מוכנים להחזיר את תעודת הזהות שלו והוא ישלם את החוב.התנועה סביב המחסום הייתה רבה מאד וחיילים מנעו מן המכוניות לעבור בנתיבים מסוימים. אנשים הועברו במחסום ביעילות אם כי נאמר לנו שבין שש לשבע בבוקר המחסום היה סגור ויום קודם הוא היה סגור במשך 5 שעות.החיילים מנעו מעבר של אמבולנס בדרכו אל חולה בענתא. דיברנו עם מפקד המחסום, רב סרן במילואים, וזה התקשר מיד אל החיילים ונראה אדיב.כתות של תלמידי בית ספר בדרכם לגן חיות נאלצו ללכת מרחק גדול אל האוטובוסים שעמדו במרחק רב מן המחסום (בגלל הבלגן) וכמה צעירים שקיוו לבקר חברים בחברון חזרו כלעומת שבאו לאחר שנאמר להם כי לא יוכלו לעבור בקלנדיה בדרכם חזרה.