א-ראם, קלנדיה יום ד’ 15.2.2006 אחה”צמשקיפות: דניאלה י’, חנה ט’, דניאלה מ’ (מדווחת)ברדיו מודיעים שזה היום הקר ביותר השנה. אף אחד לא יוצא אלא אם זה הכרחי.א-ראם,3:45תור ארוך של מכוניות בהמתנה לעבור דרומה לירושלים. המכוניות בכיוון צפון אינן נבדקות. מעט הולכי רגל חוצים את המחסום.קלנדיה בוץ בכל האזור הדרומי של המחסום. אנשים נאלצים ללכת ברגל מאות מטרים כדי להגיע למחסום.לזקנים ולנכים זוהי בעיה גדולה.ראינו אנשים עוזרים לנשים מבוגרות , הם נשאו את החפצים שלהם ואחרים הובילו עיוורים דרך הבוץ והשלוליות.ב-4:10 צפינו בטורי המכוניות והבחנו שטור המכוניות מראמאלה בכיוון דרום אינו מתקדם ואינו נבדק. אחרי עמידה של כמה דקות שוב התחילה הבדיקה.בצפון המחסום, בשביל הולכי הרגל לבאים מראמלה בוץ רב ושלוליות , האנשים המגיעים למחסום מצפון נאלצים לטפס על תלולית עפר שבכניסה הראשית למחסום, כדי להיכנס. תלולית העפר הזו הפכה למלכודת בוץ עליה נאלצים לטפס נשים עם תינוקות, זקנים, ולסכן עצמם . אחרי חציית המכשול המחליק הזה מקדם את פני הפלשתינאים שלט מאיר פנים ” ברוכים הבאים למעבר עטרות,שהות נעימה, בבקשה להמתין בסבלנות” . אכן בדיחה אכזרית.במחסום, החיילים צועקים במערכת הכריזה ומכוונים את האנשים לאיזה מסלול מחמשת המסלולים לגשת להיבדק.עמדנו עם העומדים במסלול 1 ושמענו את ההוראות הקולניות . אנשים שעמדנו סביבנו אמרו לנו שהנשים עומדות במסלול 2 .שתי דקות אח”כ ראינו שהטור במסלול 2 נעלם ואנשים זזו למסלול 1. במשך כל אותו הזמן , הבדיקות מאוד “יעילות ” ואנחנו לא רואות סיבה להחלפה הקבועה של המסלולים בהוראות החיילים. אנחנו חושבות שזו הדרך של החיילים להלחם בשעמום ולראות איך הפלשתינאים רצים ממסלול אחד לשני.כל זמן שהותנו במחסום עוצמת הרמקולים גבוהה ביותר ומורטת עצבים. הצבא בנה מחסום חדש וגדול , כתובות “ברוכים הבאים” בכל מקום ואז שולח פלשתינאים לעבור בקפיצות בבוץ ולהמתין במתחם בו נשמעות כל העת צרחות נוראיות.בכניסה הדרומית למחסום השלט ” ברוכים הבאים – התקווה של כולנו” שוב נצבע בגרפיטי :” יהודים נגד ג’נוסייד” ” עבודה משחררת אותנו” “שלמה היה כאן”בא-ראם, הונחה הגדר הדרום מזרחית אשר תהיה חומת ההפרדה הקבועה , תקיף את א-ראם ותתחבר עם החומה הנוכחית בצפון-דרום לאורך הדרך לקלנדיה.איברהים, בעליו של מסעדת ” הבית הירוק” בצד המזרחי של הדרך קצת לפני מחסום א-ראם, שם אנחנו יושבות אחרי המשמרת לכתוב את הדו”ח, מספר לנו שהגיעו ממס ההכנסה הישראלי לבדוק אותו והם לא האמינו שאין לו עבודה. גם אנחנו לא ראינו אף פעם קליינטים האוכלים ושותים אצלו מלבדנו. הוא אומר שאנחנו הקליינטיות הראשונות אצלו היום ושהוא ממשיך לפתוח כי זה מאוד רע לפלשתינים לראות שכל דבר נסגר ” אנשים אינם צריכים להרגיש מובסים” הוא אומר.