ג'וברה

14.00 – ממתינות לפתיחת השער וקוראות את "ברכתם"  של "תנועות הטרור" לנשות ווטש.

ב"שער הילדים" אין תנועה שלושה חיילים סובלים משעמום ומחום.

א – ראס

14.05 – אין הגבלות, אין כמעט בדיקות, פה ושם מדגמיות.

 אבני ה"סלאלום" שהיו אמורות למנוע מגנבי רכב לנוס במהירות, סולקו על פי פקודת המג"ד.

החיילים, רובם חובשי כיפות, שואלים אם אנו "נגד המחסומים" או בעדם אבל רוצות רק יחס אנושי יותר. אמרנו שאנו "גם זה וגם זה". התחיל ויכוח איתנו שתמציתו היא שאין מדובר על כיבוש כי כל הארץ  היא שלנו על פי התורה. לו לא היה הטרור הפלשתיני אפשר היה להקל על חייהם. ההתנגדות לקיום הרשות הפלשתינית  היא עקרונית.

הם סרבו להאמין לנו שרבנים חשובים תמכו בחלוקת הארץ לפני ששים שנה.

נתנו אפילו שמות  של רבנים ונפרדנו בידידות.

14.35 –  שוב ביציאה מג'וברה, יעל מסירה את שלט ה"ברכה".

ענבתא

14.50 –  תנועה דלילה לכיוון טול-כרם, עוברים ללא עצירה.

ביציאה מטול-כרם מחכות 16 מכוניות. מכונית ב.מ.ו. אדומה עומדת בצד ונהגה בפנים. לדבריו הוא ממתין כבר שעתיים. מפקד המחסום מספר שלפי ניירותיו הוא מבית-חנון שברצועת עזה ולכן אסור לו להמצא כאן. שאלנו אם לא ייתכן שכבר מזמן החליף מגורים ורק לא סידר ניירות כי זה מסובך. תשובת המפקד: "את זה אני בודק". כאשר הפנינו את הגב, המכונית שוחררה.

15.00 – עומדות כבר 23 מכוניות ביציאה מטול-כרם. החיילים עסוקים מאד בשיחות ביניהם ולא ממהרים לסמן למכוניות הממתינות . כאשר מכונית כבר מגיעה, החיילים עומדים בגבם לכביש.  הנהג מבין שהוא יכול להמשיך ואז צועקים עליו, עוצרים ונוזפים.

15.10 –  עומדים כבר יותר מ-30 כלי רכב בתור זה כי יש עיקול בכביש ויותר לא ניתן לספור. החיילים מספרים בדיחות. יש הרבה צחוקים ומידי פעם נזכרים לסמן למכונית לגשת. מי שאמור לבדוק תעודות עומד רוב הזמן בגבו לכביש.

אנחנו מזכירות להם שוב ושוב את תפקידם וכשנפרדנו הזכרנו להם שוב מהו. מוזר אך בתוך כל הבטלנות הזאת המפקד, בר, זינק כאריה להוציא מידי יעל את "ברכת" הטרוריסטים שהייתה תלויה גם שם ותלה אותה מחדש. הוא טען שזה שייך למחסום ויעל טענה שזה שלנו.