14:10 – מחסום א-ראס.
מיניבוס בדרכו דרומה מעוכב, לפי דברי אחד הנוסעים, כבר 20 דקות. אני שואלת את מפקד המחסום מדוע הוא מעוכב. תשובתו: "הם לא מעוכבים", אני:"אז מה עושה חבילת תעודות הזהות על הדלפק העמדה", המפקד לחברו: "אתה עיכבת אותם?". כאשר ההצגה נגמרת הוא לוקח את ערימת תעודות הזהות ומביא אותן לנהג והמיניבוס נוסע לדרכו.
 

14:53 – מחסום ג'וברה (שער 753).
החייל מחזיק רשימות (כנראה של מורשי כניסה לכפר). שני האנשים במכונית מגישים את תעודות הזהות והחייל מעלעל ברשימות דקות ארוכות עד שכנראה מוצא את שמותיהם, מחזיר את ת.ז. והם נוסעים.

14:20 – כפר שופה על כביש 557.
לאור הדיווח על חסימת היציאה מהכפר בשער ברזל, נכנסנו לכפר לבדוק אם יש חסימה כזאת, ולשמחתנו לא מצאנו. הדיווח התייחס כנראה לשער ברזל הנמצא על דרך סיור של הצבא . שאלנו כמה צעירים שישבו ליד הכביש על מחסום והם אמרו שאין. וגם למדנו מהם שהכניסה לעיזבט שופה (הבתים הכי קרובים למעבר הגבול) היא מכביש 57 (צומת ענבתה לכיוון טולכרם). אנחנו מנסות לדמיין איך נראה האזור לפני היות כביש 557 אשר בנוי על סוללה גדולה, וכמה קרוב היו הכפרים שופה וספארין, שעתה צריך לנסוע מאחד לשני דרך בית-ליד או דרך טולכרם, וגם אז במונית.
 

14:45 – בענבתא אין תור כי מכוניות לא נבדקות (אולי החלפת משמרת).
 

17:30 – בדרך למחסום קלקיליה. הכבישים ריקים: המוסלמים בארוחת הפסקת צום, היהודים בשמחת תורה. מרחוק אנו רואות כי מחסום קלקיליה ריק ואיננו נכנסות. אין חיילים בכניסה לעזון. במעבר אליהו אנחנו מסלקות את סימני מחסום-ווטש ועוברות ללא ניד עפעף מצד החיילים.