אם במשך כל השנה המחסומים היו מתנהלים בדרך השקטה והיעילה שבה הם מתנהלים במשך חודש הרמאדן לא היה צורך בפעילות שלנו. אך כולנו יודעות שה"רגיעה" הזאת היא זמנית בלבד. כשחודש הרמאדן יסתיים והתנועה במחסומים תשוב לסדרה גם ה"בנאליות של הרוע" תשוב לסדרה.
 13.00 – קלקיליה
המחסום כמעט ריק. לא ראינו הולכי רגל בכלל. בכל אחד מהמסלולים (פנימה והחוצה) יש שלוש מכוניות והתנועה זורמת.
13.20   רותי צילמה כמה תמונות של האוהלים המאולתרים שהקימו מתנחלים ליד קדומים. באזור הסתובבו שני אנשים, ולא היתה בו שום פעילות.
 15.15 – ענבתא   המחסום היה ממש ריק; שום מכונית לא עברה בו, ואנחנו קנינו תאנים.
 15.30 – ג'בארה   גם המחסום הזה היה ריק. כשאנחנו עברנו בו ביקשנו מאחד מהחיילים לפתוח את השער לכפר ג'בארה והבחנו בשלושה בחורים שישבו ליד המחסום כשידיהם אזוקות.
 15.40 – א-ראס   מעט (3 – 4) מכוניות הגיעו מכיוון טול כרם, ומכונית אחת או שתיים הגיעה מהכיוון השני. החיילים בדקו את כל נוסעי המכוניות באופן "חפיפי"; רק תעודות הזהות של הבחורים הצעירים שנסעו במוניות נבדקו. 
15.50 – חזרה לג'בארה   שלושת הבחורים האזוקים עדיין ישבו שם. ניסינו לברר עם החייל שפתח לנו את השער למה שלושתם אזוקים, אך הוא סירב לענות לנו; לכן ניגשנו לשני החיילים הנוספים במחסום, שהיו מנומסים וענייניים. הם אמרו לנו ששלושת הבחורים ניסו להיכנס לישראל ללא אישורים, והם צוו לחזור למקום שממנו הם באו. לאחר מכן הם נתפסו בנסיון להיכנס לישראל תוך עקיפת המחסום. החיילים אמרו לנו שהם בודקים את תעודות הזהות של שלושת העצורים ושהם ישוחררו יותר מאוחר. דיברנו עם העצורים והם ביקשו מאיתנו לבקש מהחיילים לשחרר אותם. אחד מהם היה נער, שאמר שוב ושוב בעברית "רוצה הביתה". מכיוון שכבר דיברנו עם החיילים הגענו למסקנה שאנו לא יכולות לעשות שום דבר מעבר לזה.