סיכום :שגרת החיים בכלא הגדה "זורמת". החיילים מתאמצים מאוד לא לדבר איתנו.

מעבר אליהו: 06.30 –

בנסיעה הבחנו בתור ארוך של אנשים שמנסים להיכנס לישראל.
 

קלקיליה: 06.45-07.00

מספר קטן של מכוניות ממתינות ביציאה מקלקלייה. החיילים, משועממים, איטיים ועקביים. התנועה זורמת לאיטה. כאילו אין שום דבר חשוב.

ענבתא (עינב) – 08.45 -.15 09

תורי מכוניות בכניסה וביציאה מטול-כרם. 

בכניסה תור של כ-10 מכוניות.  המטען בכל משאית או טנדר, נבדקים. אחרי כ 10 דקות, התור התקצר מאוד.

את סופו של טור המכוניות ביציאה מטול-כרם לא יכולנו לראות. מדדנו זמן-  30 מכוניות ב20 דקות.

החיילים עוסקים לאיטם בשגרת בדיקותיהם.

ג'בארה – 09.30

לבקשתנו לפתוח את מנעול שער, הטיח בנו החייל ש" איך נראה לכן שפסלטינ י מנסה לדקור חייל?". מפקד המחסום מנע ממנו לפתח איתנו שיחה, וניגש בעצמו לפתוח מנעול השער. הוא ביקש מאיתנו שגם לא נשוחח עם החיילים בא-ראס, ו"אם נשוחח הוא יידע על זה". שאלנו אם כך גם עם נשות כחול-לבן, ובישירות לא מתריסה הוא ענה ש" מה פתאום, הם בעדנו".

ביציאה, אחרי ביקור אצל אבו-חאתם, המתנו אל מול השער הנעול כ15 דקות עד שהגיעו שני חיילים לאפשר לנו לצאת אל הכביש הפתוח.

.

מחסום 753 –  רק חיילים, שנתנו לנו לעבור הלוך וחזור..

מחסום א-ראס  – 09.45-10.15

אין כמעט תנועה, החיילים קשובים לעוברים בחסום ולא מצטבר כל תור. אדם אחד מעוכב עקב מחבט בייסבול שנח לידו. בעקבות אישור טלפוני כ15 דקות אחרי שהגענו, הותר לו לנסוע. כל אותו זמן ,החיילים השתעשו עם המחבט, והסבירו  למעוכב שהוא "נפל ביום לא טוב, ושהם חייבים לברר בגלל מה שקרה בג'בארה". הערה: היה או לא היה? עד היום לא הבחנתי בשום ידיעה על נסיון דקירה של חייל במחסום ג'בארה.