א-ראס, ענבתא, יום חמישי 16.11.06 , אחה”צמשקיפות: יסמין ר., דבורה ל. (מדווחת)המתח, התסכול וחוסר האונים, שנוצרים ע”י תקנות המשתנות לבקרים, השתקפו היטב היום. להלן שתי דוגמאות:כשהגענו לא-ארס טלפנו לקו החם של הצבא לשאול על התקנות שבתוקף לגבי מי מורשה לעבור במחסום. נאמר לנו שאן הגבלות. אולם, הקצין במחסום אמר לנו שאין מרשים לעבור לגברים או נשים בין הגילים 16-35 מטול כרם או מג’נין (חוץ מסטודנטים). כשהגענו לענבתא, לאחר שעה, אמר לנו הקצין שרק גברים בגילים 16-35 מ’גנין, כולל סטודנטים, אינם מורשים לעבור. לפי דבריו תושבי טול כרם אינם מוגבלים. הפעם כשטלפנו לקו החם, גם כן נאמר לנו שגברים בגילים 16-135 מג’נין אינם מורשים לעבור.כשהגענו לא-ראס ב-14:08 עמד נהג משאית עם רכבו בצד הדרך. רבע מכיסוי הברזנט בצד אחד של המשאית הוסר ובאחורי המשאית לא היה כיסוי ברזנט כלל. המשאית הייתה עמוסה בכיסאות פלסטיק דחוסים בערימה – אחד מעל לשני – בצורה שלא נותר רווח של ס”מ. הסמל שבתפקיד לא היה מרוצה. הוא רצה שיסיר את כיסוי הברזנט כולו. הנהג ניסה להסביר לו שדרושים ארבעה אנשים כדי להסיר את הכיסוי, כי צריך להרימו בשני הצדדים, מלפנים ומאחור בו-זמנית ושחלקו מוחזק ע”י ברגים שיש להסירם. הוא כבר חיכה בתור מאז 10:30 ואז עמד בצד בתקווה שהסמל ישנה את דעתו. באותו זמן משאיות אחרות עם סחורה אחרת עברו את המחסום תוך בדיקה פחותה בהרבה. הנהג הגיע מטול כרם והיה בדרכו לקלקיליה. הסמל עמד על דעתו וכשהוחלפה המשמרת, לאחר 20 דקות, דאג שהקצין המחליף אותו לא ייתן לו לעבור. בסופו של דבר (טלפנו לו יותר מאוחר) הוא היה צריך לחזור לטול כרם. משם הוא עבר דרך ענבתא וג’ית ללא כל בעיה.א-ראס 14:08-14:38הגענו לא-ראס דרך עזון וכביש מס’ 574. לא היו כל מכשולים בדרך. בא-ראס היה תור של 18 כלי רכב בכיוון מטול כרם. לא היה תור בכיוון ההפוך. היה זרם בלתי פוסק של הולכי רגל, אולם אף פעם לא חיכו יותר מעשרה בתור. שלושה חיילים בדקו במשותף את תור הרכב ותור הולכי הרגל. חייל אחד שמר במגדל השמירה. ב-14:27 הוחלפו המשמרות. כשעזבנו הגיע הרכב ה-18 בתור למקום השביעי. דהיינו לקח חצי שעה לחצי התור לעבור. בדיקת כל מכונית ארכה כ-4 דקות.ענבתא 15:02-15:15 ו- 17:12-17:35 שעה 14:38 נסענו לענבתא דרך בית ליד. לא היו מכשולים בדרך. היו 7 מכוניות בתור לכיוון טול כרם ו-11 בתור מטול כרם. הבדיקה בשני הכיוונים ארכה כדקה אחת לכל מכונית. (זאת דוגמא נוספת לחוסר העקביות. בא-ראס לקח להם 4 דקות לבדוק כל מכונית, למרות שבשני המחסומים הגיעו כלי הרכב מטול כרם). היו שני חיילים שבדקו את כלי הרכב בכל כיוון. ראינו צעיר שהוצא ממונית כי היה בטווח הגילים 16-35 והוא היה מג’נין. הוא נשלח חזרה לביתו.כשחזרנו בשעה 17:12 כבר היה חושך והחיילים בדקו את כלי הרכב ואת הולכי הרגל בעזרת פנסים. היה תור ארוך יותר של תנועה מכיוון טול כרם. היו כ-15 מכוניות בתור, אולם התור התקדם במהירות. הייתה פחות תנועה נכנסת לטול כרם – כ-7 מכוניות, שעברו תוך דקות מעטות ולאחר מכן נעלם התור. בצד ראינו צעיר שעוכב. הקצין טען שתעודת הזהות שלו מזויפת, הוא בבדיקה ושוהה במקום כבר זמן רב. דברנו עם הצעיר דרך נדים כמתורגמן. הוא כבר שם שעתיים. הוא טוען שתעודת הזהות שלו אינה מזויפת. היא עברה בכביסה ולכן דהויה, אולם הוא השתמש בה לפני כמה שבועות לעבור בדרכו לירדן ואיש לא העיר על כך. הוא היה בשיחה עם סבתו, שהייתה בדרכה מפרעון להביא לו את דרכונו הפלסטינאית, כדי שישמש לו הוכחה על מעמדו. היא הגיע בשעה 17:32 וברור שהיא כעסה. החיילים בדקו את שתי התעודות ביחד ושחררו אותו. הוא הגיע למחסום כדי ללוות את דודתו. שעתיים של המתנה ללא צורך.