א-ראס/ ענבתא, יום חמישי 15.6.06, אחה”צ משקיפות: סמדר ה., דב ל. (מדווחת)אורחת: עופרה תקציר: החיילים בא-ראס לא רצו אותנו במקום ועשו כל שביכולתם כדי שנעזוב. החיילים במחסום לא נתנו לנו להסיע תושבי ג’וברה במכוניתנו וזאת למרות שהיינו מצוידות במכתב המורה שישראלים רשאים להסיע פלשתינאים. משמרת הבוקר ציינה בפנינו שהחיילים בא-ראס היו בלתי נסבלים והם צדקו. בענבתא התנועה דלילה. המכוניות הישראליות בכוון ענבתא מורשות לעבור רק אם יש להם משפחה במקום. החיילים ביקשו העתק של תעודת הזהות של קרוב המשפחה. לא היו הגבלות אחרות. החיילים במקום אמרו ‘כולם חוץ מטרוריסטים יכולים לעבור’ 1420 א-ראס יש שישה עשר הולכי רגל שמחכים בתור, 10 רכבים מכוון טול כרם, אין תור לטול כרם וארבעה מעוכבים שמוסרים שהם שם כחצי שעה. אחד מהם אומר שהיה לו כסף בתוך תעודת הזהות והוא חושש שלא יחזירו לו את תעודת הזהות או את הכסף. החייל דויד מקדם את פנינו בשאלה לכל אחת מאתנו אם אנחנו יהודיות/ איזושהי בדיחה פרטית אני מניחה. 1430 אנו מבחינות שתור הולכי הרגל אינו זז. פלשתינאי מהתור ניגש אלינו ואומר שהחייל אמר להם שלא יתנו להם לעבור עד שלא נעזוב את המקום. אנו פוסעת חזרה לכוון הרכב ונעמדות שם ואכן כל מי שהיה בתור עובר. סמדר שומעת פלשתינאי שאומר לחברו בערבית: ‘אתה רואה, כשהן עזבו נתנו לנו לעבור. הן רק עושות צרות.’ ראינו חייל נוסף שמחזיר תעודת זהות לפלשתינאי ומורה להשיב את התעודה, ואז לוקח אותה שוב, ואז שוב מורה להחזיר ולוקח עד שלבסוף החזיר את התעודה לבעליה. 1448 כשאנו נוסעות מהמקום שתי נשים צעירות עם שני ילדים קטנים, כולם תושבי ג’וברה, מבקשות מאיתנו טרמפ. אנו מזמינות אותן להכנס למכונית. החייל דויד ועוד חייל רצים אלינו כדי לומר שזה אסור. אנו מראות את המכתב של היועץ המשפטי הצבאי מבית אל שמורה שמותר לנו להסיע פלשתינאים. הוא קורא את המכתב אך עומד בסירובו. הוא מפרש זאת אחרת. לטענתו היות וחצינו שער ואת כביש הבטחון אזי נכנסנו לתוך ישראל וזה אסור. ולא שינה הדבר שאנשים אלו היו בדרכם לשם בכל מקרה ויש להם אישור לחצות את השער ואת כביש הבטחון. אנו פונות ל’מוקד’ והם אומרים שיבדקו את הענין אך לא חוזרים אלינו. צילצלנו לאהרון ממח”ט אפרים אך הוא בפגישה. אחת הילדות התחילה לבכות. הנשים והילדים עוזבות את הרכב. לאור התנהגות החיילים אנו מחליטות שמוטב שניקח מספר מאחד המעוכבים כדי שנוכל לדעת מה קרה איתם. סמדר חוזרת לקחת מספר טלפון. החייל דויד אומר ‘אל תדברי איתם, הם פלשתינאים’ ואז הוא פונה אל המעוכבים ואומר ‘אל תדברו איתה’ ואז הוא ממשיך ואומר ‘עד שהן לא תלכנה, לא אתן למעוכבים ללכת.’ מתנהל וכוח בין סמדר והחיילים והם מבקשים לקרוא למשטרה. הם נותנים לנו לעזוב אחרי שסיפקנו להם את שמותינו. אנו מתכננות להגיש תלונה נגד החיילים הללו. 1514 ענבתא תור התנועה לכוון ענבתא מצטבר בעוד החיילים בודקים רכבים בצד השני אך תוך כ-10-12 דקות, התור כולו עובר בבת אחת. התנועה מענבתא דלילה. כ 7 רכבים בתור בממוצע. החיילים אומרים לנו שאין הגבלות מיוחדות. ישראלי מרמאללה רוצה למסור גלידה לצד השני. הספק גם הוא נוכח במחסום. החייל אומר לו שרק ישראלים עם קרובים בצד השני מורשים לעבור או אנשים עם היתרים מיוחדים. סחורה יש להעביר דרך שער אפרים. הנהג מתעקש והוא והספק מסבירים שבשער אפרים אין מקרר ומצד זה ניתן להגיע ישר לחנות. אנו מנסות לעזור ומטלפנות למת”ק ולמוקד אך ללא הועיל – חוק הוא חוק. 1555 התנועה מצטברת בשני הצדדים. 16 רכבים שעוזבים את טול כרם ו-10 נכנסים. קצב הבדיקה מואט אך הרכבים ממשיכים לנוע. אנו מבחינות שהחיילים בודקים רכבים ישראלים שנכנסים ורק אלו עם צילום של תעודת זהות של קרובים בכפר מורשים לעבור. אנו עוזבות לכוון בית איבא (ראה דוח בית איבא(