תחנת הדלק באבו דיס שוממה. העבודות בחומה הסתיימו בינתיים לקטע זה והדרך למלון “מסודרת”. אנו עולות בה ברגל לצפות בחומה לכל אורכה וחולפות על פני גרוטאות החומה הקודמת. איש אינו עובר.

בכיוון השני בפישפש תנועה ערה של עוברים, מוניות ואוטובוסים. שני חיילי מג”ב  משקיפים על הכל מבלי להתערב. עוד שניים אנו פוגשים ליד בית פאדג’.

אנו נוסעות לקונטיינר. בדרך ממעלה אדומים שתי מוניות ממתינות לבדיקה במחסום הנייד. לא התעכבנו.

7:30 בקונטיינר. בוקר קר במיוחד. מפקד המחסום דימיטרי. מספר מעוכבים . ברגע שהופענו הם משוחררים. אחד מהם הממהר למונית הממתינה לו אומר: “חבל שלא באתם קודם, כבר שלשת רבעי שעה אנחנו ממתינים ומאד קר”. התנועה בכיוון בית לחם חלשה וכמעט ללא המתנה. בכיוון ההפוך מצטבר תור אך הבדיקה רצופה והקצב רגיל. כרגיל אין מעבר למכוניות פרטיות, השאר נבדקים חלקית, מדי פעם שולפים אנשים מתוך מוניות והם מעוכבים לבדיקת תעודות.

אנו מקבלות טלפון מחנה א’ שמספר אוטובוסים של ביקורי משפחות למחנה עופר (או אופק) עומד להגיע והנהג המוכר לה מבקש עזרה במעבר. האוטובוסים תקועים בפקק מכיוון בית לחם אבל בעודנו מדברים עם דימיטרי הם מגיעים ועוברים ללא בעיה אחרי סריקה קצרה.

אנו מנסות להתערב מספר פעמים למען המעוכבים החדשים שהצטברו, כדי לקצר את זמן ההמתנה בקור המכאיב. זה לא עוזר הרבה. חלקם ממתין 45 דקות, חלקם קצת פחות. ב 9:30 כשהם משתחררים אנו עוזבות. כשאנו עוזבות מוצאים מעוכבים נוספים….וחוזר חלילה.