בוקר עמוס ביותר בקלנדיה
הגענו לקלנדיה באיחור, ב-5:30 לערך (בשל עבודות בדרך, בכביש מס’ 1). קבוצות התפילה הגדולות כנראה כבר סיימו ולא ראינו אותם השבוע. כשהגענו לצד הפלסטיני קיבלו את פנינו תורים שמשתרכים רחוק אל מחוץ לסככה. הנער (שלא לומר ילד) מוכר העוגות, שלא ראינו בשבועות האחרונים, חזר. נמצאים גם מוכר הבייגלה, מפעיל הקיוסק, ומוכר סיגריות. התאורה בסככה עדיין לוקה בחסר והרבה פלורסנטים חסרים.
כרגיל בזמן האחרון בשעה זו רק 4 עמדות בידוק עבדו. העמדה החמישית נפתחת מאוחר יותר, בסביבות 6. יחידים וקבוצות מתפללים בסככה ואח”כ מצטרפים לתור. התורים היו מסודרים והתקדמו לאיטם. קצה התור לא נראה לעין. לנשים איפשרו להשתלב בתור בכניסה למכלאות. הסדר נשמר והתורים התקדמו לאיטם וסופם לא נראה באופק. בסביבות 6 חילופי משמרות של החייל באקווריום ובשלב מסויים הואילה להיפתח גם העמדה החמישית. לאחר 6 רבים ממתינים ליד השער ההומניטרי. הנשים מדי פעם מתייאשות ונכנסות למכלאות. לגברים, שיצטרכו להמתין בתור מראשיתו, זו לא אופציה. מאבטח וחייל מהמת”ק הגיעו רק לקראת 6:30, בדיוק כשצלצלנו בפעם השניה לשאול מה קורה.
יצאנו החוצה לראות עד לאן מגיעים התורים. הם לא הגיעו עד הכביש, אך בערך עד אמצע הדרך מהסככה לכביש. במחסום הרכב המצב היה סביר יחסית. בבינוי מסביב לא נראתה התקדמות ממשית, ותהינו מה בער להרוס את הכיכר ולסגור את מגרש החניה אם טרם החלו בבניה ממשית שם. חזרנו פנימה וקנינו כוס תה כדי להתחמם קצת. בחור צעיר שואל אותנו בקיוסק “למה לא מזרימים???” (אנשים מפנימים את הלשון הננקטת כלפיהם…), אך אז בדיוק נפתחו הקרוסלות. ראינו שהגיעה גם שוטרת, ועכשיו השוטרת והמאבטח מנחים את החייל מתי לפתוח את הקרוסלות.
בשלב מסויים הגיעו אשה, גבר מבוגר ו-5 ילדים. מסתבר שהם הולכים לשגרירות. הגבר הוא אחיה של האשה והצטרף כדי לעזור לה. מפאת גילו אין הוא זקוק להיתר, אך עליה וקוץ בה – הוא מורשה להיכנס רק משעה שמונה. הצענו להם שהאשה והילדים יעברו דרך השער ההומניטרי והאח יעבור בתור הרגיל, ונקווה שיאפשרו לו לעבור בעמדת הבידוק עוד לפני 8. גם העומדים בתור הציעו להם לנהוג כך ואיפשרו לאח להשתלב בתור קצת לפני המכלאות. האשה והילדים עברו בשער ההומניטרי ואף לוו ע”י המאבטח אל עמדת הבידוק. האח לא חזר, אז כנראה שעבר.
ישבנו על אחד הספסלים ליד איש זקן שהיה שם עוד לפני 6. רגליו בקושי נושאות אותו. הוא לקח חתיכת קרטון, הניח אותה על פח האשפה מאבן, וחצי ישב-חצי נשען עליו. אך כשנפתח השער ההומניטרי הוא לא הורשה להיכנס. מסתבר שהוא מחכה למת”ק, כי הוא רוצה להוציא כרטיס מגנטי. הוא ניגש שוב לשער. המאבטח והשוטרת ניסו לעזור לו. הסבירו שהמת”ק נפתח רק ב-8:30. השוטרת שאלה אותו למה הוא בגילו צריך מגנטי, לא חבל לו על הכסף שזה עולה? הרי הוא יכול להיכנס מ-8 ללא היתר, ומאחר ועבודתו בגבעת זאב יכול להגיע לשם במהירות ללא פקקים. אבל הוא משום מה התעקש שעליו להוציא מגנטי. שוחחנו איתו הוא אמר שהוא עובד בבניה. זה הפליא אותנו כי האיש התקשה בהליכה. מסתבר שהוא משמש כעוזר לפועלים: מכין קפה ואוכל, מסדר כלים וכו’. הוא מקבל 120 ₪ ליום. צריך פרנסה, הסביר לנו, אצלנו אין ביטוח לאומי ופנסיה.
בשלב מסויים שמענו קולות של כלי כבד עובד בחוץ. יצאנו לראות ואכן שופל עובד, באזור שבתוך המחסום, מעבר לגדר הפח הלבנה ולמה שהיה פעם מגרש החניה. הגדר מסתירה, אז לא ניתן לראות מה הוא עושה. בפנים (ובחוץ) התורים נמשכו. רק בשבע וחצי לערך הצטמצמו התורים לסככה. ב-7:40 הצטרפנו לתור ואז גם נסגר השער ההומניטרי. מייד אח”כ הגיעה אם עם תינוק על זרועותיה, ילד כבן 11 נוסף עימה וסבתא. הם ניגשו לשער ההומניטרי, אך הובהר להם שהוא סגור. אנחנו ואנשים נוספים הזמנו אותם להצטרף לתור בכניסה למכלאות. כשנפתחו הקרוסלות האם עם התינוק עברו, אך הסבתא והילד נותרו במכלאה. כל נסיונותינו לבקש מהחייל שיעביר עוד 2 אנשים עלו בתוהו. הוא לא הבין אותנו ולא טרח לפתוח את החלון או לצאת כדי לראות במה המדובר. המעבר לקח הפעם זמן רב, למרות השעה המאוחרת, כשלושת רבעי שעה.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanJun-28-2026קלנדיה. הגשר שמוביל מירושלים למחסום קלנדיה
-