בוקר קשה בקלנדיה
הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. בחוץ עדיין חשוך, אך יש כבר לא מעט אנשים.
כשהגענו פנימה קידמו את פנינו תורים ארוכים, יוצאים מהסככה ומשתרכים בדרך המוליכה אל המחסום בין גדרות הפח הלבנות, במה שהיה פעם חלק מהחניה. נראה שרק 4 עמדות בידוק פתוחות. עמדה 5 לא פועלת. הקיוסק סגור, רק מוכרי הבייגלה והעוגות כאן. אנשים מתלוננים שהתורים מגיעים עד הכביש. אומרים שגם אתמול המצב היה גרוע. מישהו מספר שהגיע לעבודה רק ב-9, והמעסיק – במפעל בעטרות – רצה לשלוח אותו הביתה.
לנשים שהגיעו נתנו להשתלב בתור בכניסה למכלאה השמאלית. בתור הזה בצד השמאלי אין גדר בהתחלה, ולכן המקום מועד לפורענות. כמה פעמים נראה היה שיחלו שם דחיפות והתורים יקרסו. התרשמנו שרק בשל העובדה שהגיעו נשים ואיפשרו להן להשתלב בתור, הגברים בלמו את עצמם ולא היתה קריסה מוחלטת של התורים.
ח’ מכרנו הגיע וסיפר שבמהלך החג לא חזר לביתו בגלל הסגר. ישן אצל המעסיק במודיעין. הוא עובד במאפיה בשוק. מספר שהשוק היה מלא בסוכות והגיעו הרבה קבוצות למאפיה, לראות את התנור העתיק. כן סיפר שבנו התחתן. השמחה לא היתה שלמה. הם גרים בבידו, ובשל הפיגוע בהר אדר הוטלו מגבלות על הכפרים הסמוכים. במקום 800 מוזמנים הגיעו רק כ-80 והוא נאלץ לזרוק הרבה בשר שקנה לכבוד האירוע.
כשהגענו השער במעבר ההומניטרי היה פתוח ורק הקרוסלה מנעה את כניסת האנשים משם. אבל האנשים, למודי נסיון, חיכו ליד השער ולקראת 6 אף סגרו אותו מיוזמתם… ב-6:10 כבר המתינו לא מעט אנשים ליד השער ועדיין לא הגיע מישהו מהמת”ק כדי לפתוח. ואז קרסו התורים בתור הרגיל, והפכו לערימת אדם אחת גדולה, זועקת ודוחפת. אנשים מבוגרים יותר עוד ניסו לקרוא אל הצעירים שיפסיקו לדחוף ולארגן את התורים אחרי ערימת האדם, אך בכל פעם שנפתחו הקרוסלות שוב נוצר בלגן. בסופו של דבר המבוגרים יותר נכנעו ונסוגו לאחור. הספסלים המעטים שנותרו התמלאו. לקח כ-40 דקות עד שהתורים שוב היו מסודרים.
רק ב-6:20 לערך הגיעו סוף סוף נציג המת”ק ומאבטחים והחלו לפתוח את המעבר ההומניטרי. כעת נפתחה גם עמדת הבידוק החמישית. העומס היה רב. לפחות השאירו את המעבר ההומניטרי פתוח עד השעה 8 לערך. בשלב מסויים, כשהגיע אדם בכסא גלגלים, מייד פתחו בשבילו את השער שליד הקרוסלה במעבר ההומניטרי, ואחד המאבטחים ליווה אותו אל נקודת הבידוק ודאג שיפתחו עבורו את השערים שבצד הקרוסלות כדי שיוכל לעבור עם הכסא.
בינתיים שוחחנו עם אדם שסיפר שחי כ-15 שנה בארצות הברית. יש לו דרכון אמריקאי וגם לאשתו שנולדה בארה”ב, אך היא ממשפחה פלסטינית. במשך השנים הרבו לבקר את המשפחה ובשלב מסויים החליטו לחזור כדי שהילדים ישמרו על הזהות הפלסטינית שלהם. אומר שכאן גם קל יותר לשמור על המשמעת של הילדים ושלא יתדרדרו לסמים ולתרבות רעה.
ב-7:30 לערך הצטמצמו התורים והצטרפנו לאחד מהם, בעודנו משוחחות עם ידידנו ה”אמריקאי”. עדיין לקח לנו כ-40 דקות לעבור לצד הישראלי.
מחסום קלנדיה (עטרות) (ירושלים)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בסרט: "סיפורו של מחסום"
נטע עפרוני חברת "מחסום ווטש" צלמה במשך שבע שנים 2002-2009 איך הופך מחסום קטן לאחד המחסומים הגדולים והקשים למעבר לכל אלה שירושלים המזרחית היא מרכז חייהם.מחסום קלנדיה / מעבר עטרות (ירושלים)
המחסום נמצא שלושה ק"מ מדרום לרמאללה, מעבר לקו הירוק, בלב אזור של אוכלוסייה פלסטינית. המחסום השתלב ב"עוטף ירושלים", והוא חלק מחומת ההפרדה, אשר חוצצת בין השכונות הצפוניות שסופחו לירושלים ב-1967 (כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה, והכפרים א רם וביר נבאלא, אף הם מצפון לירושלים) לבין העיר ירושלים גופא. לחלק לא מבוטל מתושבי כפר עקב, סמירמיס וקלנדיה יש תעודות זהות ירושלמיות.המחסום הזה כמו רבים אחרי מבתר את החיים כאן: חיים נורמלים וחיים בדיכוי תחת עין בוחנת כל הזמן.
מתחילת 2006 פועל במחסום טרמינל המנוהל על ידי מג"ב, משטרת ישראל וחברות אזרחיות. נכון למאי 2007 אין בודקים הולכי רגל העוברים לכיוון צפון. העוברים לכיוון דרום חייבים לשאת תעודות זהות ירושלמיות, ובעלי תעודת זהות של הרשות הפלסטינית לא יעברו ללא אישור מעבר מיוחד. מתבצע בו מעבר גב אל גב של חולים מהגדה לעזה ולירושלים, ויש בו נציגות של מת"ק עוטף ירושלים.
המעבר במחסום לכיוון ישראל היה עד לאחרונה (2019) קשה ביותר. קצב הבידוק לא התאים למספר הגדול של העוברים במחסום מדי יום. התורים הקורסים, הדוחק הפיסי הקשה, המעבר ההומניטרי שתפקד לעתים קרובות בצורה לא הומניטרית, כל אלה הביא את השרד הביטחון לנסות לשפר את תנאי המעבר על ידי בנייה חדשה.
בפברואר 2019 נחנך המתקן החדש של המחסום. הסורגים וגדרות התיל הוחלפו בשרוולים עשויים קירות של לוחות מתכת מחוררים. הבידוק כעת מבוצע בעמדות מרובות לזיהוי פנים והעברת כרטיס אלקטרוני לאישור המעבר. קצב המעבר השתפר והצפיפות בו בדרך כלל ירדה, אך חוסר כוח אדם ותקלות גורמות לתקופות של לחץ. עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו, תנועת המכוניות והולכי הרגל מסוכנת, וזוהמה רבה בכל סביבת המחסום.
ב-2020 נבנה גשר ענק להולכי רגל מעל מעבר כלי הרכב שבו מגבלות ניידות קשות (מדרגות תלולות, מסלול ארוך ומפותל). הגישה הרגלית מן התחבורה הציבורית למחסום מכיוון צפון (כיוון רמאללה) אינה ברורה, וקרו מקרים של בני אדם, בעיקר בעלי מוגבלויות, שבטעות הגיעו אל מעבר כלי הרכב ונורו בידי החיילים במחסום.
בקיץ 2021 החלו עבודות לכביש כניסה חדש ומשוקע מקלנדיה שיוביל ישירות לכביש 443 לירושלים ולתל אביב. בד בבד נהרסו מסלולי שדה התעופה הישן עטרות והוכנו תשתיות למסוף אוטובוסים גדול.
(מעודכן לאוקטובר 2021)
https://www.youtube.com/watch?v=kNwIdXd0DLI
Tamar FleishmanApr-12-2026קלנדיה. עבדאללה ליד דוכן הפירות שלו
-