דוח תצפית בפישפש באבו-דיס וב”קונטינר”-שבת ה3.4.04צופות: אנג’לה, דפנה ומירי. הגענו לאבו- דיס בשבע וחצי בבוקר, במקום כ13 מעוכבים. מפקד המחסום: ג’ובראן-איש מגב ניגש ודרש מאיתנו לא לדבר עם המעוכבים. למרות זאת התאפשר בהמשך דיבור איתו ועם המעוכבים. הוא מסר כי קיים סגר מלא אך ישנם הקלות מסוימות. המעוכבים הם מורים בדרכם לעבודתם, הם ממתינים לתעודה שנלקחה מהם וחוששים מחתימה שהם נדרשים לחתום, שמא תפליל אותם כמסיגי גבול. ביררנו והובהר כי א.הם אינם חייבים לחתום . ב. בחתימה הם חותמים רק על עיכובם ללא פגיעה ונזק. כחצי שעה לאחר מכן המורים שוחררו והורשו לעבור. שתי מורות שניסו לעבור שלא במחסום עוכבו ונשלחו לביתן. בדרך לקונטיינר: נהג המונית הבהיר שלא יוכל לקחת אותנו עד למחסום עצמו כי חושש מפגיעה ברכבו. הוא ספר כי בבוקר פגעו ושברו את חלונות הטרנזיט שנסע בו כי “התקרב יותר מידי”.ב9.00 הגענולואדי נאר לקונטיינר, מפקד המחסום: שחף, קיבל אותנו בגערה לזוז מהאזור. הגענו עם אישה קשישה שחזרה מבית החולים ורצתה להגיע לביתה בבית לחם. לאחר תגובה ראשונית של : “היא לא עוברת” שנראתה יותר כהפגנת שרירים כלפינו, נבדקה האישה וניתן לה לעבור.בשני צידי המחסום היו מעוכבים בצד המזרחי 18 ובצד המערבי: 6 . לא ניתן לנו לדבר עם המעוכבים שבצד המזרחי. המעוכבים שבצד הירושלמי היו כולם נהגי מוניות שלדבריהם לא רצו לעבור לצד השני, אבל היו בקרבת המחסום ונתפסו כבעלי מוניות רשומות כישראליות בעוד שהם הנהגים הם תושבי הגדה. מאוחר יותר מגיע ד”ר ס’-רופא שעובד בבית לחם, הוא חושש לגבי חזרתו מאוחר יותר הבייתה ובנוסף בגלל הסגר אין לו אפשרות של תחבורה קרובה. ביקשנו משחף –עזרה בנושא, לשלוח מהמחסום הקרוב מוניות שנמצאות שם, אבל הוא הדף את הבקשה: “זה לא תפקיד שלי לעזור לו”ככלל זה היה המוטו ובלשון המעטה: שחף ואנשיו לא עשו שום מאמץ להקל ולאפשר תנועה גם במקומות המותרים: כשאנגלה לוותה את האישה הקשישה שבקושי הלכה לצד השני, היא ננזפה בטענה שעברה “צו-אלוף”. נהגי אמבולנס שהתקרבו מהצד של בית לחם נעצרו לפני המחסום , החיילים צעקו ממרחק בעברית: תתקרב. באופן צפוי(לאור הפגיעות במי ש”מתקרב יותר מידי”)- הנהגים נשארו במקומם. החיילים רק המשיכו לצעוק בעברית ללא שאף אחד יתקרב ויאפשר להם לפתוח את המחסום. גם כשמגיע מפקד גבוה יותר ( בדרגת סגן ניצב): איתי אין שינוי, להפך, הוא מסרב לענות לשאלותינו ומורה לנו לעזוב את כל שטח המחסום. בשעה 11.00, נהגי המונית שעוכבו משבע בבוקר עדיין לא שוחררו. לאור האוירה העויינת כלפינו, לא ברור אם הנוכחות שלנו מסייעת או לא, המעוכבים: נהגי המוניות אומרים שלפחות לא מרביצים בנוכחותנו.