דרום חברון 11.5.04 בוקר צופות: דנה ל., חיה ה., טלי ל. דיווח: טלי במשמרת היום קיבלנו המחשה חיה לסתירה שבין ה’הוראות מלמעלה’ ובין התנהגות החיילים בשטח, וכן גילינו שהפגישה עם הסמח”ט הייתה בכל זאת אפקטיבית: כפי שהוחלט, יצאנו שעה מאוחר יותר, והגענו לדורה אל-פאוואר ויאטא ב- 8:00 בבוקר. באל-פאוואר הייתה תנועת מוניות משני הצדדים, ובהתחלה לא היו חיילים בשטח, פרט לתצפית בפילבוקס. המשכנו ליאטא ונעמדנו כמאה מטר לאחר הצומת. נשארנו בדקות הראשונות בתוך האוטו: הייתה תנועת רגל משני עברי הכביש ולא נראו חיילים באזור, אך ראינו היטב את ההאמר בעמדת התצפית שלו. לא עברו חמש דקות וההאמר נעצר לידינו ואחד החיילים הורה לנו לעזוב את המקום לאלתר. אמרתי שזה לא היה הסיכום עם הסמח”ט ומכיוון שזה לא ממש הרשים אותו החלטתי להתקשר לסמח”ט בכבודו. במפתיע הוא ענה מייד ואחרי שוידא שאנחנו בתוך האוטו ונמצאות בתצפית כמאה מטר מהצומת הוא אמר שאנחנו יכולות להישאר שם, והבטיח להעביר מייד את ההוראה לחיילים בשטח. הודענו זאת לחיילים והם נשארו לידינו לחכות להוראות נוספות. בינתיים התפתחה שיחה משעשעת (?). אחרי כשבע דקות שמעה חיה הוראה בקשר “תעזבו את השמאלניות”, אך מהחייל האחראי שמענו שההוראה היא שנעזוב מייד את המקום. התחלנו להתווכח ואמרנו שזו לא ההוראה ששמענו, ובדיוק אז התקשר הסמח”ט לנייד שלי כדי לוודא שהצומת עדיין פתוח למעבר ושההוראה שלו מתבצעת. אמרתי שבדיוק הורו לנו לעזוב והוא אמר שהוא דווקא אמר להם לתת לנו להישאר, והבטיח שוב להתקשר ולהעביר את ההוראה…הודענו זאת לחיילים ונשארנו במקום. בסופו של דבר עזבנו אחרי שהשארנו אצל אחד החיילים את דף ההסבר על מחסום ווטש. כל אותה עת התנועה במעבר המשיכה לזרום, והחיילים טענו שהם “אף פעם לא שם”, אלא כשאנחנו מגיעות להפריע להם בביצוע עבודתם. בדרך חזרה ראינו כמה משאיות מעוכבות בצומת אל-פאוואר, ואחרי כמה דקות המתנה במכונית החלטנו לצאת ולברר את פשר העיכוב. החיילים, שהיו עסוקים בבדיקת תעודות, התפנו בסופו של דבר כדי להסביר שהתעודות נלקחו לבדיקה כי הנהגים השתמשו בכביש הראשי (כביש 60) שעליו אסור להם לנסוע. תוך כמה דקות חזרו כל התעודות לבעליהן והם הורשו להמשיך בדרכם, אולי בזכות הנוכחות שלנו שם ואולי לא.