חזרה לדף חיפוש דוחות

בוקר

צופות ומדווחות: סילביה פ',לבנה ר',רותי ר'
19/05/2004
| בוקר

: אבו דיס וסוואחרה יום ד’, לפה”צ 19/5 משקיפות: סילביה פ’, לבנה ר’ ורותי ר’ (מדווחת) אבו דיס: שגרה רגועה לכאורה בפישפש. תלונות קשות של נהגי המוניות.ואדי נאר: מוניות עוברות כמעט ללא בדיקה. ששה מעוכבים למשך שעה.ב – 6:30 העיר כמעט ריקה. גם ליד המלון שקט. בית המתנחלים החדש שקט וסגור. לא ראינו שומר על הגג. ליד הפישפש מכונית של מג”ב; המעבר פתוח ואנשים עוברים בחופשיות. מספר בחורים שישבו בצד השני אמרו שהיו רוצים לעבור כדי לעבוד אבל נראה שהם מבינים שלא יצליחו. סילביה משבחת אותם על שהם מחייכים ומתלוצצים ושומרים על חוש הומור.בדרכינו בחזרה בסביבות 9.00 עדין פתוח, השמועות אומרות שבשעה 10:00 יסגרו את הפישפש בגלל יום ירושלים. המג”בניקים עוינים כלפינו; בקושי עונים לנו. הבחור שישב בג’יפ צפר את הצפירה המכוערת והמפחידה כשעברתי, והיה משועשע מהבהלה שלי. התייחס אלי בגסות רבה: “יאללה, יאללה, לכי מפה”. צפר שנית והיה מאוד מרוצה. סרב לתת לי את שמו, לעג לי ונתן את שמו רק אחרי שהתעקשתי וחייל נוסף התערב. שמו אצלנו.בחוץ ישבה קבוצה של נהגי מוניות שהתלוננו קשות על מפקד המחסום גילי ועל חייל: ג’ובראן אשר מתנהגים אתם בקשיחות רבה, מדברים בגסות, מקללים את הנביא, ואף זורקים מידי פעם רימוני גז מדמיע. החיילים במחסום מתנהגים בגסות, מעליבים ומקללים. הנהגים כולם בעלי תעודות זהות כחולות. הם שבחו את מפקד האזור אמיתי שתמיד כשהוא בא הוא מדבר אתם בכבוד שואל לשלומם ואף מנסה להקל. הם ספרו לנו שאת המעוכבים שולחים עכשיו לחדר במלון שם הם מחכים עד שישוחררו. בואדי נאר התנועה זורמת. מכוניות עוברות כמעט ללא בדיקה, אפילו משאיות מכוסות לגמרי עוברות בלי שכמעט מסתכלים עליהן ובודאי שלא מחייבים את הנהגים לפרוק את מטענן כפי שקרה בשבוע שעבר. ארבעה או חמישה אוטובוסים של משפחות אסירים עברו אף הן. כשהגענו החיילים כמעט לא ענו ל”בוקר טוב” שלנו ומיד התייצב בפנינו אחד מהם שצווה עלינו להתרחק מהמחסום. על אף שיחה מעט יותר נעימה שהייתה לסילביה וללבנה עם אחד מהם, האווירה מאוד עוינת כלפינו. מג”בניק נוסף עם כומתה סגולה ששם על ראשו כמו כובע של טבח וסיגריה בידו אסר עלינו לדבר עם המעוכבים: ששה גברים צעירים שתעודותיהם נלקחו. אחרי כחצי שעה טלפנו כדי לנסות לזרז את ההליכים. הובטח לנו שינסו, אמרו שלא נתקשר שנית ואמנם כמה זמן אחרי שהתקשרנו הם שוחררו. מפקד המחסום כשבאתי לומר לו שלום לפני שהלכנו אמר לי שהוא יודע שאנחנו רוצות להפיל אותם ושאם היה בעלי היה אוסר עלי לבוא כי מסוכן. “את לא מכירה אותם”, אמר.

לתרומה

תערוכה דיגיטלית

25 שנה בשטח.

תמונות שמראות מדוע אנחנו עדיין כאן.

כניסה לתערוכה