בוקר
מחסום חווארה, יום חמישי 27.5.04, בוקר שירה ש’, דינה ע’, עפרה כ’, יודית א/ד’ (רשמה) 8:00 חווארה דרום: (עפרה ויודית) איך שהגענו ניגש אלינו מפקד המחסום הזדהה בשמו ,בקש שנפנה אליו בלבד.במהלך השהות שלנו, תור שנע בין 30-60 איש, משך ההמתנה נסבל ,זמן ההמתנה של הרכבים סביר.כ-10 מעוכבים שעה וחצי ויותר,מתבשלים בשמש,נדחקים על רצועת אדמה צרה בצמוד לנקודת הבידוק של החיילים. בבור עובד דחפור חופר, מיישר.מרחיב את שטח המחסום (טרמינל חווארה).המעוכבים כולם בדרך לבית חולים. בהתאם להנחיות -הסיכוי היחיד להיכנס לעיר לגברים מתחת לגיל 35.כשאנחנו מנסות לזרז את הליך הבדיקה, מסביר לנו המפקד שבלי קשר אם הגיע או לא אישור מהשב”כ, המדיניות היא לעכב אותם 3 שעות , גם מי שמראש ידוע כי הוא מנוע מלעבור. אין הנחות, כדי שילמדו… “אחרת הם יבואו כל הזמן.” אחרי 3שעות 6 מהמעוכבים עוברים, 4 נשלחים בחזרה לכפר. אחד הצעירים ,יש לו תור לבדיקות בבית חולים , בלי הפניה או מסמך כלשהו. המפקד אומר שהוא משקר, כל פעם בא עם סיפור אחר (יש לו ברירה?). הבחור מנסה לדבר עם המפקד,שמסכם: ההנחיה היא שרק על אלונקה באמבולס הוא יעבור.מגיע מתנחל שמזדנב אחרינו כמו קרציה. אנחנו מתעלמות מקיומו. הוא מבקש מהמפקד שיעיף אותנו. המפקד עונה לו כי הוא פועל מתוך שיקול דעת ולא נתון להשפעת צד זה או אחר.גם למחסום הצפוני הגיע איזה מתנחלווטש הוציא מצלמת וידאו מכוונת אל שירה ודינה, המפקד מייד אמר שאסור לצלם במחסומים.חולה עם בעיה בלב ודימום חזק, נראה לנו במצב קריטי, מגיע במונית. מבית החולים בשכם מגיע אמבולנס, אבל נהג המונית מנוע לעבור את הקו המותר למוניות. בהתערבותנו החולה עובר. לשני בניו שליוו אותו לא נתנו לעבור.מגיע אבא עם ילד חולה ,כבר יומים לא ישן, לא אוכל רק מקיא. חולה נוסף יש לו כאבים חזקים באזור הבטן. שניהם מנועים לעבור.המפקד מגלה אטימות מוחלטת, עפרה מזעיקה את ראאד מהמת”ק,שמעביר אותם (לאחרונה יש לנו ניסיון טוב איתו). חווארה צפון: (שירה ודינה) כמעט ואין תור,הרוב עוברים מהר ובקלות. ההתנהלות יעילה אבל מפקד המחסום עונה לנו רק בכן ולא . 8 מעוכבים. כשעזבנו היו 2.נהג מונית אמר שלפני חודש לקחו לו את ת”ז ועכשיו גם החרימו לו את הרכב, כי עבר את הקו, בהתערבותן של דינה ושירה המפקד נתן לו פתק ,שיבוא לקחת את הרכב בעוד 3 ימים.ראאד שעדין היה בשטח לא כל כך האמין בעניין התעודה המוחרמת, אמר לו שיפנה ביום א’ לקמיל במת”ק.בכל מקרה יש לנו את הטלפון שלו.למספר סטודנטים פלסטינים שלומדים הירדן ,לא נתנו לצאת אפילו משכם.