אבו דיס וסוואחרה, יום חמישי- 27.05.04 בוקר משקיפות: סלוויה פ’, רותי ר’ ולבנה ר’ (מדווחת) 06:30 – נסענו לכוון מלון קליף. הדרך פתוחה. השקפנו אל הבית בו שוהים המתנחלים. ניכרת אינפלציה של דגלים- על הגג, סככה וחבית. ראינו ג’יפ משמר הגבול נוסע לכוון ההתנחלות. בפישפש (באבוובה) – אין חיילים` עוברים והולכים לשגרת יום.בשעה 07:00 הגענו לקונטיינר – הכול נראה זורם; אנשים עוברים לרוב; המעוקבים ממתינים לא יותר מ-10 דקות; מכוניות עוברות ולפעמים מוחזרות כלעומת שבאו. כנראה שהסיבה היא חוסר אישורים מספקים למשמרת הנוכחית. למתבונן נושא מעבר המכוניות היא תעלומה ללא שום הגיון. החיילים במחסום מתלוננים שלא התחלפו אתם – הם עייפים אחרי 10 שעות משמרת רצופות.פגשנו את שני החברים מהארגון האקומני (הכובעים האדומים) הגרים בכפר סוואחרה. הם סיפרו לנו אודות הוספת המשטח ליד המחסום (לפני כשלושה שבועות התחילו עם העבודות העפר), בו תחנת הטרנזיטים החדשה. כך יוצא שמיד לאחר המעבר במחסום ניתן למצוא “תחבורה” לעיני החיילים; מי שחוצה רחוק מהמחסום לא יכול להתפלח לתוך המוניות ולהעלם בקלות. הם סיפרו לנו שבעל הקרקע, מחמוד, הגר ממול, בהסכם עם הצבא, ייצר את המשטח כדי לאפשר לטרנזיטים לחנות במקום וכל זה תמורת סכום של 15 שקל לרכב ליום. מכיוון שיש 40 טרנזיטים, החשבון פשוט: מחמוד מרוויח 600 שקל ליום. יש לציין שהסידור התחיל לפעול רק היום. כעת נראה מה יקרה בימי סגר. ראינו את מחמוד עובר חופשי דרך המחסום, מתבדח עם החיילים ומנסה לסדר “עניינים” עם נהגי המוניות הכתומות מהצד השני. ייתכן שרוצה לבנות להן גם מגרש חנייה ולגזול מפרנסתן. 07:40 – מתחלפת משמרת. החיילים נראים מלאי מרץ. במעבר מעכבים יותר אנשים (סטודנטים ובנות בלבוש מסורתי). ראינו את החיילים מחפשים בחפצים, במיוחד בתוך הספרים. שואלים אחד את השני וגם מעוכבים מה כתוב בטפסים (לא יודעים לקרוא ערבית). בהתחלה עכבו את האנשים לא יותר מ- 10 דקות. אולם, לקראת הזמן שהיינו צריכות לעזוב, החזיקו קבוצה הרבה זמן. דיברנו עם אחד מקבוצה זו, עובד סוציאלי הגר בחברון ועובד עם ילדים ברמאללה. הוא בדרך כלל נשאר ברמאללה עם הילדים. לפני שעזבנו התקשרנו למת”ק כדי לנסות לזרז עניינים והם הבטיחו לעזור. כשעזבנו המעוכבים היו עדיין שם. סילביה לקחה את מס’ הטלפון של העובד הסוציאלי כדי לברר אם שוחררו במהרה. לאחר שחזרנו הסתבר שנתנו לו לעבור, אך סיפר שדרך החבורה המעוכבת. הוא גם סיפר שהחיילים אמרו למעוכבים אחרים להורות לו לא לדבר אתנו. זו גם דרך להפחיד ולמנוע קשר בינינו לבנם. לפי עדותו, אחד המעוכבים נלקח בג’יפ לחקירה.ח, נהג טנדר, התקרב וביקש עזרה. איש משפחה, שגר בקלקיליה עם כל התעודות והאישורים. אתמול אפשרו לו לעבור לבית לחם שם עבד לתיקון צינור בעירייה. אתמול לא נתנו לו לעבור בחזרה. גם היום בבוקר לא נותנים לו. טלפון למת”ק …הבטחות…שעה מאוחר בבירור טלפוני הוא עדיין במחסום. מאחר ש הטלפון במת”ק היה תפוס סילביה התקשרה לחמ”ל. הם אמרו שהם לא יכולים לעזור אולם הם נתנו טלפון אחר. צלצול אחד לטלפון החדש הביא למעבר בעל הטנדר: תוך שלוש דקות מהשיחה ח היה בדרכו הביתה!!!חזרה לפישפש- הכול פתוח; נהגי המוניות טוענים שהמצב לא השתנה. גילי המפקד צועק, מעליב ומקלל. ג’וברן בחופש. אחד הנהגים, נאדר, אומר שהם כתבו מכתב תלונה לרשויות הצבא.לכל זה קוראים יום רגיל.