בית פוריק,חווארה,סארה – יום א’ 30.5.04, בוקר סנאית ג’, חנה ל’, נורה פ’, יפעת ד’, דינה א’ (מדווחת) 07:45 צומת זעתרה: 11 רכבים בכיוון של אלון מורה, 10 רכבים בכיוון לת”א, 3 רכבים בכיוון לאריאל ורק 2 חיילים. לדעתנו יש להפנות תלונה להראל כנפו להוסיף חיילים לצומת זו שמנקזת אליה רכבים משלושה כיווני תנועה מרכזיים. 08:00 מעבר עאוורתה – כ- 20 משאיות לכיוון שכם, 8 משאיות בכיוון הנגדי. 08:10 בית פוריק – תור שקט של 6 רכבים. לדברי הנהגים (ביניהם שניים המובילים תוצרת חלב ולחוצים שתתקלקל) הם ממתינים משעה 05:30, עוד לפני פתיחת המחסום (06:00) משום שהחיילים מסרו להם שקודם יעבירו אנשים ורק אחר-כך יטפלו במכוניות. כמה אנשים יש? בצד הנכנס לבית פוריק כ– 60 אנשים, בצד השני כ– 20. עם הגיענו הרכבים מתחילים לזוז. תור האנשים מתנהל באופן סביר וזורם. 21 אנשים מעוכבים בצד המחסום. “נתפסו” הולכים ונוסעים במונית בכביש האסור עליהם כדי להגיע לעבודה בישראל. ל- 13 מהם אין אישור עבודה, ל– 8 יש. פרטיהם הועברו לשב”כ והם בהמתנה ארוכה. אין צל. העוקב “עובד”. ניסינו את המוקד 4 פעמים ולא הצלחנו להזיז דבר, מהמשרד של ראאד/ביסאן שוב אמרו לנו את מה שאנחנו יודעות– עד 4 שעות. לבסוף ערבנו את המזכירה של הראל כנפו, שכנראה סייעה כי בערך בשעה 11:30 הם שוחררו (שמרנו איתם על קשר טלפוני). במהלך שיחותינו עימם הם מסרו לנו שהחיילים נתנו להם אוכל ושתייה. 2 משאיות, טרנזיט ומכונית פרטית אחת חונות במגרש של המכוניות המוחרמות. אנשי המשמרת לא ידעו על נסיבות ההחרמה שהתרחשה במשמרת קודמת. הבור העמוק הגדול (4X4X4 מטרים עומק להערכתי) מגודר עכשיו ברשלנות במוטות עם גדר תיל, כנראה למנוע נפילה לתוכו. 08:50 עאוורתה שוב – המחסום מאויש ע”י מילואימניקים. התור לכיוון שכם לא זז, התור משכם מהיר. 09:00 חווארה דרום כ – 100 איש במחסום, החום מעיק ביותר. אין מים ואין צל. החיילים עצבניים. ביום הקודם נפצע קשה מ”פ במחנה בלאטה והועבר דרך המחסום הזה וכאן נפטר.אמבולנסים עוברים מהר, תנועת ריקשות בין שני צידי המחסום. כ-30 אנשים מעוכבים עומדים בשמש הקופחת, ורק ב- 09:30 מתפנה הקצין להעביר את כל השמות לשב”כ. לא ניתן היה לדבר איתו קודם מפאת המהומה ששררה במחסום והניסיון של החיילים להשליט איזשהו סדר. חם ביותר, השמש יוקדת, אין סככה או מחסה. החיילים עומדים תחת קירוי אך ניכר כי הם סובלים בעצמם מן החום תחת כל האפודים וכובד שאר האביזרים שהם נושאים. אנו משדכות שלושה חולים עם הפניות רפואיות אך בלי אישורי מעבר, בתיאום עם החיילים, עם אמבולנסים שמכניסים אותם לשכם.טרנזיט לבן עם מתנחלים נעצר לידנו. קבוצת צעירים יורדת, מתקרבת אלינו מאוד, ממש מרחק נגיעה, ומתחילה לחרחר ריב. הם אלימים, מקללים (הנייר לא יסבול את הקללות) ומנסים לגרור את החיילים “לצידם”. שתקנו, מה שהגביר את חמתם, אבל החיילים ביקשו מהם לזוז והם הסתלקו. רשמנו את מספר הרכב. 09:30 כאשר ראינו שהקצין מעביר סוף סוף את שמות המעוכבים לשב”כ, התחלנו לנדנד למוקד ולזרז את התהליך, שכן לדברי המעוכבים הם ממתינים מאז השעה 08:00. נדנודים חוזרים ונשנים למוקד, למת”ק, ושוב למוקד ואין תזוזה עם האנשים המעוכבים, שמנסים לתפוס רצועת צל דקיקה קרוב למסלולי הבטון. לדברי הקצין, הוקמה סככת צל בצד הצפוני של המחסום אך “הם” פרקו אותה כי “זה מצטלם יותר טוב שאין צל”. על הכול מרחפים ענני אבק לבן, שמרימים הטרקטורים והשופלים הענקיים שמיישרים את הקרקע לאיזה מבנה קבע גדול, כפי הנראה. אב מבוגר עם בן חולה וניירת רפואית מתאימה לא מצליח לעבור לתוך שכם. נדנודים רבים למוקד הניבו לבסוף אישור מעבר טלפוני שנמסר ע”י המת”ק למחסום ושניהם עברו. 09:00 חווארה צפון (משכם החוצה) 7 אנשים מעוכבים, אחד עם ילד בין שנתיים. תור הנשים מטופל במהירות. תור הצעירים והמבוגרים – פחות מבינוני. הטיפול באמבולנסים סביר. האיש עם הילד מועבר מהר לאחר בקשתנו וגם שאר המעוכבים לאחר מכן. עם לכתנו יש במקום שני מעוכבים חדשים.2 מוניות וואן אחד מוחרמים וע”פ הדיווח – בעליהם התבקשו לבוא היום ב – 18:00.אין מים. אין צל. לדברי החיילים – העוקב שהובא נשבר. החיילים סירבו לאפשר מעבר מהיר לסטודנט מאוניברסיטת א-נג’אח שרצה להגיע לחברון. כמו כן לא אפשרו מעבר לסטודנטים שלומדים בקולג’ ברמאללה וגרים בשכם. 10.30 סארה אחד החיילים מלמעלה מודיע לנו עם הגעתנו שהמקום הוא שטח צבאי סגור. העמדנו אותו על טעותו.למעלה, ברחבת המחסום,מיכלית מים ממלאה מים לצינור המוביל לעמדת התצפית של החיילים. הנהג מסארה. לשאלתי ענה כי משלמים לו על זה. אין תנועה. אדם בודד שהתקרב עם רכבו נאלץ לטפס במדרגות שנחצבו בגב ההר לעמדת החייל כדי להראות את תעודותיו.נכון לשעה 11:30 כשעזבנו את השטח המעוכבים בבית פוריק שוחררו ואילו אלה בחווארה לא. כשחלפנו על פני הצד הדרומי בדרכנו הביתה ראינו כי השורה הארוכה של המעוכבים הועברה לשבת על אחת מדפנות הגדר של מסלולי הבטון, תחת קירוי. ב – 11:45 בקשנו מהמוקד לרשום תלונה רשמית שיש מספר לא סביר של אנשים המעוכבים במחסום, לזמן לא סביר ובתנאים לא סבירים של אין מים ואין צל. התחילה התרוצצות כלשהי שלא הניבה שום תוצאות, לפחות עד לשעה 13:00, אז, בשיחת טלפון עם “נציג” הקבוצה המעוכבת מעלה ששוחררו רק 2-3 וכל הקבוצה הגדולה עדיין עומדת בשמש הקופחת. גם לא איפשרו להם לוולתר על המעבר וחזור הביתה.