בית איבא, יום שבת 29.5.04, בוקר משקיפות: חוה ה. עליזה כ. ויקטוריה ב. בדרך – מחסום נייד בסאוויה, תור של כ-40 מכוניות. במחסום בצומת תפוח 11 מכוניות. מחסום נייד בצומת ג’ית כ-10 מכוניות, תור של הולכי רגל ובלי מעוכבים.במחסום בית איבא עובדים סרן עופר ובאופן יוצא מן הכלל קבוצה של מילואימניקים הגונים בהחלט (הגונים על הסקאלה של חוסר ההגינות המוחלט של הכיבוש). מ”פ בצנחנים נהרג באותו בוקר בשכם. יש הגבלות בתנועה – הכניסה לשכם מותרת אך לא היציאה ממנה סרן עופר היה סבלני, משתף פעולה וקשוב למקרים מיוחדים – חולים, צוותים רפואיים וכדו’. באופן כללי היחידה תפעלה את המחסום ביעילות. אנשים שנתפסו מנסים לעקוף את המחסום דרך ההר נענשו ב-4 שעות עיכוב על יד קיר הבטון. החיילים נתנו מים למי שביקש, הרשו להם לקנות סיגריות וכו’. מי שעברו במחסום בלי אישורים לא הורשו לעבור חזרה הביתה. משיחה עם חייל הסקנו שהשיטה היא להחזיר אותם חזרה כמה פעמים ואז לאפשר להם לעבור. “למה הם לא מסדרים לעצמם אישורים”? תמה החייל. ניסיתי להסביר לו עד כמה קשה ומייאש להשיג את האישור הדרוש וקצת על הלחץ להפוך למשתף פעולה עם הצבא. “אז הם צריכים להיות משת”פים,” הצהיר אחד החיילים הצעירים. ראינו תנועה של משאיות עם סחורה ולא הרבה סטודנטים, אולי בגלל תקופת הבחינות.תושבי אל ביתן, טובאס, עקבה, יאסיר וכפרים אחרים באזור מתלוננים מרות על סגירת הדרך הישירה לשכם (דרך של כ-20 ק”מ). עתה עליהם לנסוע כל הדרך עד מחסום בית איבא כדי לעבור לשכם – דבר המאריך את הדרך פי שלוש.