מחסום ג’וברה וטול-כרם/ארתח, יום ד’, 02/06/04 משמרת בוקר משתתפות: אלישבע א., נטליה א., נועה ג., זהבה ש., מיכלינה ד. מדווחת: מיכלינה ד. בתחילת המשמרת התפצלנו לשתי קבוצות. הדוח הוא סיכום התצפיות של שתיהן. 1. שער 700 (טול-כרם/ארתח ), 7:40 – 8:30 כשהגענו, השער היה פתוח. ברחבת “גב אל גב” עמדו אוטובוסים המסיעים את משפחות האסירים לביקור. עד השעה 8 בערך הסתיימה העברתם של המבקרים לאוטובוס הישראלי והמשאיות החלו להיכנס פנימה. עד לרגע זה עמדו כבר בתור 14 משאיות. בקבוצה הראשונה נכנסו לפחות שלוש. יחד עם פתיחת השער להעברת סחורות, החל גם מעבר של הולכי רגל. לדברי החייל בשער – לכיוון ישראל עוברים רק סוחרים, לשני הכיוונים – מקרים הומניטריים. הפועלים לא עוברים – סגר. ניסינו לברר במת”ק – אכן הסגר נמשך. פנינו למוקד ההומניטרי – האם ידוע להם על הסגר ומדוע ההבדל בין הסוחרים לפועלים? תשובתם – סוחרים זה עניין נפרד, הסגר נמשך.מעסיק ישראלי ביקש להעביר כסף לפועלים שלו בצד השני. לדבריו, הוא והם שמעו שהסגר הוסר וממתינים כבר מהשעה 5. לשווא, לכן הוא רוצה להעביר להם לפחות את הכסף. החייל נענה והכסף הועבר. 2. מחסום ג’וברה, 7:50 – 10:10 המעבר (של הולכי רגל ושל מכוניות בעלות אישור) בין הצד הצפוני לדרומי/ מזרחי, היה חופשי , לאחר הצגת התעודות. בצד הצפוני, יחד עם חיילים אחרים, עמד נציג המת”ק, יעיל, עניני ואדיב. מעבר האמבולנסים היה מהיר. שני אוטובוסים עברו ללא עיכוב משמעותי וללא הורדת נוסעיהם. כרכרות הסבלים עברו מצד לצד ללא הפרעה.כשהגענו, בצד המערבי עמד מעוכב אחד, ששוחרר לפני השעה 9. גם בצד זה האווירה היתה רגועה ועניינית. כמה מעוכבים, שניסו לעבור לכיוון ג’וברה ללא אישור, שוחררו מיד לאחר תום הבדיקה, כלומר תוך כשעה עד שעה וחצי. שוחחנו עם מפקד המחסום ועם מתנדב קו התפר שעמד אתו, והתרשמנו מהגישה העניינית שלהם. בשעה 9 עוכבה קבוצת ילדים ונערים בגילאים שונים – כולם ניסו להגיע לג’וברה. כשפנינו למפקד המחסום בבקשה לשחרר את הילדים (במקום אין אפילו מתקן מי שתייה למעוכבים!) הם הסבירו, שמעכבים אותם כ”עונש” משום שילדים אלה מגיעים כל פעם מחדש, כל פעם מבטיחים שלא יחזרו, וכמובן – חוזרים ומנסים שוב. שניים מהם נתפסו בפעם האחרונה יום קודם. מפקד המחסום קיווה, אם לא להפחידם ע”י העיכוב, אז לפחות להפחית כך את יכולתם להסתובב באזור. ברור היה, שלא אכזריות מדריכה את החיילים, וגלוי הקושי בו הם נתקלים, ומהצד השני – ברור היה שילדים אלה, שבעבר הלא רחוק לא פעם היו עוברים לג’וברה כדי להרוויח כמה גרושים במסחר בדברים קטנים ובבצוע עבודות קטנות, לא יוותרו. גם לאלה וגם לאלה אין ברירה, והעיכוב לא יפתור את הבעיה. קרוב לשעה 10 פנינו למוקד ההומניטרי. כמה דקות אחרי 10 הילדים, למעט שני הנערים המבוגרים ביותר מביניהם, שוחררו, ככל הנראה ללא קשר לפנייתנו למוקד. אלה שנותרו היו, לדברי מפקד המחסום, מנהיגי הקבוצה. בקשנו להתחשב במצבם ועזבנו. כחצי שעה לאחר שעזבנו, התקשרו מהמוקד ההומניטרי לשאול מה המצב והבטיחו לברר את גורלם של השניים. בשעה 11:15 התקשר מפקד המוקד ש. עם בשורה – גם הנערים שוחררו.