ג’בארה, יום שלישי, 15.6.04, בוקר נוכחות: מיקי פ’, רותי, מיה מ’ (מדווחת) ב-6:30 המעבר פתוח לתנועת אנשים ומכוניות, ללא עיכובים. באירתאח תנועה ערה יחסית לשבועות קודמים. הפועלים יוצאים לעבודה, ואומרים ששוטרות מג”ב פותחות את השער ב-5:30 בבוקר. אחד הפועלים שחיכו להסעה סיפר שכביש הגישה לכפרו, ספרין, קילומטרים מספר מהמחסום על הכביש מזרחה, חסום, וכי עליו לעבור כ-19 ק”מ כדי להגיע לאירתאח. הוא סיפר גם שמזה זמן רב אין פינוי זבל בכפר. נסענו לראות את הכניסה לכפר. בין עינב לאבני חפץ, ללא שילוט, יש פנייה ימינה. הכביש חסום בבולדרים עשרות מטרים אחרי הכניסה. ליד החסימה ערימת אשפה גדולה. אדם שעבר שם רכוב על חמור אמר שאת האשפה זרקו במקום יהודים. לדבריו הכביש סגור מזה כשנה וחצי, ולכן נדרש איגוף גדול כדי להגיע לאירתאח. בדרך חזרה לכיוון המחסום פנינו ימינו ונכנסנו לכפר שופא. בכניסה פגשנו חבורה שעמדה קרוב למקום שבו חנינו. אחד מהם הציע להראות לנו את הדרכים החסומות. בנוסף לדרך חסומה שמובילה לטול כרם דרך אבני חפץ, חסומה גם דרך המובילה לעיזבת שופא הסמוך, המונה 1,000 תושבים. בקצה הכפר (1,500 תושבים) ראינו מרחוק בית גדול וחדש על קצה גבעה. הבית נראה יפה ומרשים מרחוק, וכשהתקרבנו ראינו שמונף עליו דגל ישראל, ועל הגג פרושות רשתות הסוואה. שאלנו לפשר הדבר, והמארח סיפר שהבית שייך למשפחת עארף. אב המשפחה היה ראש העיר טול כרם. המשפחה גרה בבית שלושה חודשים אחרי סיום הבנייה ומאז, מזה שנתיים וחצי, הצבא יושב בו. המשפחה עברה לטול כרם, ולשאלתנו אם קיבלו תשלום כלשהו ענה שלא. פגשנו בכפר את תאבת, שסיפר שהמונית שלו הוחרמה לפני יומיים, כשרצה להגיע לרמאללה בלי אישור. תאבת הראה לנו את הפתק המציין היכן הוא אמור לקבלה מחר. חזרנו למחסום. מפקד המחסום התחלף בינתיים. המפקד החדש דואג לניקיון המקום ולתקינות החניה. שני מבוגרים ושני ילדים מעוכבים. ילד נוסף, שניסה להגיע לג’בארה, נתפס בידי מפקד המחסום ונשלח לעמוד ליד קוביות הבטון, לאחר שנגרר בכוח בחולצתו.עוד במחסום שקיות עם סמרטוטים שהוחרמו מאחד המעוכבים והוחזרו לו עם שחרורו. שני מבוגרים שוחררו דקות מספר לאחר הגעתנו. לאחר מכן שוחררו שניים מהילדים. הילד שנתפס בנוכחותנו נשאר מעוכב. מיקי ניסתה לדבר עם המפקד, שהביע חשש שהילד הוא מחבל ויכול “לפוצץ לי כאן את כל החיילים שלי”, ולכן אם יש לו סמרטוטים למכור – “שילך למכור אותם בטול כרם.” ביקשנו שיאפשר לו לחזור לשם. בעת לכתנו ראינו שגם הילד שוחרר.