בורין: שוחחנו עם ראש מועצת הכפר. “האם היתה לאחרונה התנכלות מצד המתנחלים?” שאלנו אותו. ביום שישי (6.7) לפני הביקור שלנו, לפני שקיעת השמש, מתנחלים מיצהר הגיעו למטעי הזיתים של בורין ושל עוריף, הסמוכה להתנחלות, ושרפו עצים. הכפריים ביקשו מהמינהל האזרחי ללכת למטעי הזיתים, כדי להעריך את הנזק שנגרם. הם אינם יכולים ללכת למטעים בעצמם. הם רשאים לגשת לשטחיהם רק בתאריכים מסוימים בשנה, ורק לימים ספורים. החקלאים עדיין מחכים לדו”ח מהמינהל האזרחי.

במהלך יוני, מתנחלים מיצהר ניסו לפרוץ לבית המרוחק ביותר בכפר, הקרוב ביותר  להתנחלות. הם לא הצליחו לפרוץ את הבית אבל תקפו אותו. צעירים מהכפר מיהרו לבית כדי להגן עליו ופרצה קטטה בין שתי הקבוצות. שני צעירים מהכפר נפצעו. התנכלויות הן אירוע שקורה כמעט מדי יום ביומו.

הכפר בורין נמצא בעמק בין שני רכסים. על הרכס הדרומי בנויה התנחלות יצהר, המאחז הלא חוקי גבעת רונן, נמצא על הרכס הצפוני. שניהם נבנו על קרקע השייכת לחקלאים תושבי בורין, אשר אינם יכולים אפילו להתקרב אליה. לפני תשעה חודשים מתיישבים מגבעת רונן נכנסו למטעי הזיתים בצד המערבי של בורין. הם הקימו אוהל גדול אשר בו הם מתכנסים לתפילות, שירה רמה וריקודים. תושבי הכפר ביקשו כי המנהל האזרחי יסלק את האוהל ויורה למתנחלים להתפלל במאחז שלהם. לפני שמונה חודשים הצבא הבטיח לסלק את האוהל. עד עכשיו הם לא עשו כלום.

במהלך חופשת הקיץ, כאשר אין שיעורים בבית הספר, הילדים נמצאים בבית. פעילויות מאורגנות – אין להם. הבנים משחקים כדורגל בחצר.

יש שלושה בתי ספר בכפר. האחד בית ספר יסודי לבנים. השני בית ספר יסודי ותיכון לנערות. בתיכון הזה הדגש הוא על מדעי הרוח. השלישי הוא בית ספר תיכון שבו הדגש הוא על מדע וטכנולוגיה. כ- 20 בנות לומדות בבית הספר למדע וטכנולוגיה, וראש המועצה אומר שהמספר אינו מספיק. דרושים מורים נוספים עבור הבנות ונדרשות עוד בנות ללמוד בקורסים האלו.

פעמיים או שלוש בשבוע פורצות תקריות בין המתנחלים ותלמידי התיכון הטכנולוגי. המתנחלים זורקים אבנים והנערים זורקים אבנים בחזרה. הצבא מגיע, יורה גז מדמיע על בני הכפר כדי לפזר אותם. הכפר ביקש מהרשות הפלסטינית לגדר את בית הספר הזה כך שהמתנחלים לא יוכלו להיכנס אליו. אבל הצבא טרם נתן את אישורו לבקשה פשוטה זו.

ביציאה מבורין, עברנו דרך בית הספר הזה. מוסטפה הפנה את תשומת ליבנו לשטח אדמה גדול ועצי זית מסביבו. לדבריו הרבה מאדמות אלו שייכות לבית הספר, ושמתוכנן להקים שם בית ספר חקלאי אזורי. יתכן שמראה השטח הגדול מנקר את עיני המתנחלים, אשר מעת לעת מתנכלים לתלמידים .

רוב הבנות ממשיכות ללמוד אחרי התיכון בלימודי השכלה גבוהה. כ-20% מהילדים עוזבים את בית הספר לפני גמר הלימודים ועוברים לעבוד באדמות המשפחה. כ- 80% מהבנים מסיימים תיכון, 90% מהם ימשיכו את לימודיהם באוניברסיטה. אותו סיפור שמענו כאן ובכפרים אחרים: רוב הגברים הצעירים שמקבלים היתרים עבודה בישראל, ועובדים בבניין ובחקלאות, הם בוגרי אוניברסיטאות. זהו פוטנציאל כלכלי רב שהולך לבזבוז.

אין בעיה גדולה עם מים,  אומר ראש העיר, כי הקיץ רק התחיל. הם מקבלים את המים באמצעות הרשות הפלסטינית, אשר מקבלת אותם מחברת המים הישראלית מקורות. בכל זאת, שמנו לב שהגישו לנו מים מינרלים בבקבוקים של שני ליטר ומספר בקבוקי מיץ תפוזים. כנראה שכמות מי ברז מוגבלת והם משלימים אותה עם מים בבקבוקים. אבל יש בעיה עם מכסת החשמל המוקצית לכפר. בשנת 1973, אוכלוסיית הכפר היתה קטנה בהרבה והמכסות שנקבעו אז אינן מתאימות לגודל האוכלוסייה כיום.
עבור כביש חדש בתכנון, שיהיה לישראלים בלבד, מצומת תפוח עד לבסיס הצבאי שליד חווארה, הצבא הפקיע גם אדמה השייכת לחקלאי בורין. 

השאלה האחרונה שלנו לראש המועצה היתה, איך הוא רואה את פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא נאנח ואמר שהוא בדיכאון כשהוא חושב על העתיד. לפני 10 שנים היתה לו תקווה, אבל כבר לא עכשיו. הוא זוכר את ההפגנות למען השלום בהשתתפות יוסי שריד ושולמית אלוני (הוא הזכיר את שמותיהם). “אבל היום התקווה דועכת. מצב זה יפגע בישראלים ובפלסטינים. ישראל תפסיד גם.”בורין

עוורתא: שוחחנו עם א’, חבר המועצה של הכפר. התנחלות איתמר הממוקמת על רכס המשקיף על הכפר, היא המקור לצרות שלהם. הבעיה העיקרית היא חוסר היכולת לגשת לחלקות האדמה ולמטעי הזיתים הנמצאים על צלע גבעה בסמוך להתנחלות. הכביש החדש יפקיע קרקעות מעוורתא, בדיוק כמו שיפקיע מחווארה ומעודאלה. אפילו עכשיו, המחסום אשר הם היו מורגלים להשתמש בו על מנת להגיע לשכם (וזה במרחק דקות מהם) סגור, והם חייבים לנסוע דרך ארוכה כדי להגיע אל העיר.

בשל קוצר הזמן שנותר לנו לא הצלחנו לשאול הרבה שאלות. כאן, כמו בבורין, מצאנו יחס בעייתי. “באים ארגונים, שואלים שאלות, כותבים דוחות, ושום דבר לא קורה. אבל עדיין אני לא מיואש.”