ביתא וחווארה בסכנה מתמשכת 

נסענו לביתא ולחווארה כדי להתרשם ממראה עיניים ומשמע אוזניים ממצבן של העיירות וסביבתן לאחר פרעות 26 בפברואר.כזכור מאות פעילי ימין קיצוני התפרעו במשך שעות ארוכות בחווארה, כנקמה על הריגתם של האחים הלל ויגל יניב מהתנחלות הר ברכה אשר נסעו במכוניתם על כביש 60 העובר בלב העיירה. בתים ומכוניות הוצתו; עשרות בני אדם נפצעו, והמונים נפגעו משאיפת עשן. גם בבורין ובזעתרה, התפרעו מתנחלים, ותושב זעתרה, סאמח אל-אקטש, נהרג.

בכביש הכניסה לביתא הוצב לאחר יום הפרעות מחסום בטון ולידו 3 או 4 חיילים חמושים כאשר הגענו, בסביבות 10 בבוקר, הדרך היתה פנויה. נעזרנו בכישורי התרגום של מוצטפא ע’, שגם הסיע אותנו, כדי לשוחח עם אחדים מעובדי העירייה. לדבריהם, עד פברואר היו בעיירה חמש או שש דרכי יציאה וכניסה, אך מאז הן נחסמו על ידי הצבא, והתושבים נאלצים לעבור דרך המחסום שביציאה האחת שנותרה להם, מה שגורם לעיכובים ממושכים ולפקקי תנועה. הכביש המזרחי המוביל לעקרבה פתוח, ומשמש כדרך חלופית לנוסעים לצומת תפוח, ולמרות שהחלופה מוסיפה לנסיעה כ-10 ק”מ, רבים מעדיפים לנסוע בה כדי לחסוך לעצמם את זמן ההמתנה הבלתי נמנע שבמחסום. עיקר המשתמשים בדרך הזאת הם אמבולנסים ומכוניות שמסיעים חולים ומעוכבים בטענה של בדיקת ניירת עשר דקות או יותר, אפילו במקרי חירום, ובמיוחד כשהנוסעים הם צעירים. שגרת חיים משובשת תחת שליטה צבאית ומתנחלית הדוקה היא מציאות מוכרת בעיירות ובכפרי האזור, אך בחודשים האחרונים היא מתהדקת עוד יותר.  

אחד מבני שיחנו מספר כי הצבא נכנס לבתי העיירה כמה פעמים בשבוע לחיפושים ולמעצרים. רק הלילה, הוא ממשיך, החרימו חיילים מכונית של צעיר פלסטיני שנכנס לביתא ועצרו אותו. למה? לא ידוע. זה קורה כל הזמן. חיילים עוצרים מכוניות, לוקחים טלפונים  ועוברים על התמונות והפוסטים שהנוסעים העלו ברשתות החברתיות המקוונות.

ביציאה מביתא לכיוון חווארה נסענו על תוואי כביש “עוקף חווארה” המתוכנן ככביש אפרטהייד שיעבור מצומת תפוח להתנחלויות איתמר ויצהר. 90% מהכביש, תאמר לנו עוד מעט סגנית ראש המועצה, עובר על אדמות חווארה, ואפשר כבר לראות איך תוואי הכביש הרחב חוצה את מטעי הזיתים של העיירה שיאבדו לבעליהם עם השלמתו. בסרטון ההדמיה המוצג באתר המועצה האזורית שומרון נראה הכביש הדו-מסלולי בשני כיווניו כשהוא חולף בשאננות בין גבעות מעוגלות שעצי זית מטופחים מקשטים אותן, על גשריו, מחלפיו, מעבריו והמפלסים שיפרידו בינו לבין הכבישים הישנים שמתחתיו. בשטח נראים חלקים מחומת ההפרדה המוקמת בין העיירה והכפרים הפלסטינים ובין הכביש החולף לידם, ושהם יהיו מנועים מלהשתמש בו. היציאות היחידות לאורך 5.5 הקילומטרים של קטע הכביש הזה הן להתנחלויות איתמר מזה ויצהר מזה.      

הנסיעה לאורך הרחוב הראשי בחווארה קשה ומדכאת. חנויות רבות סגורות, תנועת אנשים דלילה, וביציאה לכביש 60 העובר בחווארה ומחבר את שכם לרמאללה (וגם את תפוח ליצהר עד שיסלל הכביש החדש) הוקם מחסום. מאז יום הפרעות כל הסמטאות המחברות בין השכונות סגורות לנסיעת מכוניות, ולשתי היציאות שנותרו פתוחות אפשר להגיע בדרכים מפותלות העוקפות את החסימות.

גם לעיריית חווארה הגענו ספונטאנית ובלי תיאומים, והתקבלנו בחיוך על ידי סגנית ראש העירייה שנעדר ממשרדו ביום ביקורנו. גם היא, כמו כל בני שיחנו, ביקשה לדבר בעילום שם. שמענו מפיה כי בשל מיקומה, בין רמאללה בדרום לשכם בצפון, חווארה סובלת מזה שנים ארוכות מהתנכלויות של מתנחלים הצופים בה ממעלה הגבעה, ויורדים אליה ואל מטעי הזיתים שלה כדי להרוס ולחבל, בחסות הצבא. כוונת המתנחלים, היא אומרת לנו, היא להרוס את כלכלת חווארה, ואמנם הם הצליחו להפוך רחוב תוסס לרחוב גוסס. לאחר הפרעות נעזבו חנויות רבות שהושכרו לשוכרים שמחוץ לעיירה, ומאז הן סגורות.  

לא ברור עדיין כמה ילדים סובלים מפחדים וסיוטים כתוצאה מהפרעות. בת שיחנו מספרת על אשה שביתה הועלה באש והיא הרטיבה את עצמה כדי להוציא מהבית הבוער את שני בניה, בני 10 ו-11. מאז שניהם סובלים מגמגום. בעיה נוספת להורים היא הצורך ללוות את ילדיהם לבתי הספר מפחד המתנחלים. והיא מצביעה לעבר גבעה הנראית מן החלון ולגלגל הענק שבראשה, ומספרת כי פעל שם גן שעשועים לילדי חווארה וסביבתה עד שגם הוא הוצת ונהרס בידי מתנחלים. אבל הילדים מתאוששים, היא מעודדת אותנו, “תופסים אומץ” מידי פעם, ואפילו מתגרים בחיילים הרודפים אחריהם.    

שאלנו גבר מבוגר שישב בחדר עם נכדו הקטן ושתק כל זמן שיחתנו, אם נגרמו לו נזקים בפרעות. הוא מספר שהוא שף ובעלים של קייטרינג שהתכונן בפברואר לחודש הרמדאן שחל השנה במארס-אפריל. בעקבות הפרעות הוא הפסיד כ-80% מהארוחות שהכין ולא הצליח לספק ללקוחותיו. להערכתו, מדובר בהפסד של כ-40 אלף שקל, במקום רווח צפוי בחודש הרמדאן של כ-60 אלף שקל. כיום הוא מחוסר עבודה. לדבריו, כ-500 בתי עסק הפסידו בגלל הפרעות לא פחות מ-3 מיליון שקל. חלק מהתושבים שנפגעו קיבלו “פיצוי” מכספי התרומות שנאספו עבורם, אך רובם מתקשים להתאושש. ומה שמקשה עוד יותר על החיים היא התופעה הבלתי נסבלת של סגירת העיירה כולה במקרה של תקרית כלשהי, ואין נקודה בתוך חווארה, הוא מוסיף, שהצבא והמתנחלים לא פולשים אליה.

אך “שום כוח שבעולם לא יזיז אותנו מכאן”, מסכמת סגנית ראש העירייה, בעודה מלווה אותנו לדלת.