נסענו דן שַיש (מפעילי הבקעה) ואני לביתה של צביה אשר נמצאת בחו”ל ולקחנו את הטנדר שלהם כדי להביא ניילון שחור לבן לפאוזי שבקהילת סמרה בצפון הבקעה. הניילון נקנה כבר בינואר אבל לא היה מי שיוביל אותו מהמפעל בגניגר אל הבקעה.

פאוזי לא היה כשהגענו אבל בנו אחמד קיבל בשימחה את היריעה, שהובטחה לו לפני 3 חודשים כשהבאנו כזו לשני אחיו.

עברנו אצל בורהאן לראות מה קורה, כי לאחרונה המתנחל מנחם ממהחווה הקרובה אליו ואורי מהחווה הבלתי חוקית באום זוקא עורכים אצלו ביקורי איום.

 עברנו בחומסה והבאנו 3 מאווררים לשלוש נשים ממהמשפחות , שבנו את אוהליהן מחוץ לשטח האש. בביקור הקודם ישבנו באחד האוהלים וחשבנו שנתעלף מהחום, באוהל אין חלונות והפלסטיק רותח בחודשי הקיץ הבלתי נסבלים.

בדרך חזרה נתקלנו בכמה פעילים של בקעת הירדן, ועזרנו להם להחליף גלגל.

ביקרנו את מחמוד בגבעה מעל מחסום  חמרה, שמגדל היום עשב שגדל בקצב של 10 ס”מ ביום. העשב הזריז הזה מצליח לספק לו את כל צורכי עדר הכבשים שלו וכך הוא חסך את הוצאות קניית השעורה הגבוהות במיוחד היום בגלל מלחמת רוסיה אוקראינה. מדהים לראות את הגובה (כמעט בגובה אדם) של העשב ואת הכמות הגדולה שהוא מוציא מחלקת אדמה לא גדולה.