מטרת הנסיעה: ביקור תנחומים על הרג (רצח?) עודה הדאלין ז”ל.

את עודה ואת כל הקהילה באום אל ח’יר אנו מכירות כבר שנים רבות, עוד מתקופת העבודה בגני הילדים באום אל ח’יר ובחאשם אל דראג’. עודה ז”ל הוא אח של חליל, שאשתו דלל עבדה איתנו בגן.

כביש 317:

אזור תעשייה מיתרים: מגרש החנייה מלא במכוניות עם לוחיות פלסטיניות. זה ממש מתנגש עם מגרש החנייה הריק במחסום מיתר. בעוד שרי הכיבוש בן גביר וסמוטריץ לא מאפשרים כניסה של פועלים פלסטינים לישראל, ההתנחלויות דווקא נהנות מכוח העבודה הפלסטיני הזמין ופורחות בחסות המצוקה הפלסטינית. נראה שהרבה תושבים פלסטיניים עובדים כאן.

מאחז עשהאל: רואים את הבנייה בעיצומה במאחז, שלאחרונה “הוכשר” כהתנחלות. רואים בנייה קשיחה, מבני אבן, משאבת בטון, מנוף.

טיילת התנחלות מעון כרמל: ממשיכה להיבנות. נראית יפה ומזמינה. עברה כבר לצד השני של הכביש, בצמוד לכרמים ולמטעים של ההתנחלויות.

אום אל ח’יר: פגשנו במרכז המטופח מאוד את עזיז, אח של עודה, את בני דודו טארק ואחמד (שנפצע בתקרית) ואת נאסר נאוואג’ה מסוסיא, ועוד תושבים. חם מאוד. נמצאים פה גם שני פעילים בינלאומיים, אחת מרוסיה (שוהה ברגיל בחברון), ומתן מארה”ב, שהיה בכפר ביום התקרית הרצח של עודה נהרג. כולם אפתיים ומיואשים, כאילו כל הכוח כבר נמס במצב הפוליטי והסביבתי. ברקע, רעש הבנייה של מה שהמתנחלים קוראים לו “הרחבת כרמל”. הבאנו מים ותמרים.

הרחבת התנחלות כרמל: ח’רבת אום אל ח’יר, שעליה מדובר, הוא כפר קטנטן, שהתנחלות כרמל ממש צמודה לגדר שלו, שוכן מעל מפגש הכבישים 317 ו 356. מצדו האחד ולכל האורך, פרושה התנחלות כרמל, חסומה על ידי גדר אימתנית או קיר. מצדו האחר, הלולים של כרמל. יש רק צד אחד פתוח, דרומה, אל השטחים  שיכולים לשמש למרעה. בתוך הכפר עובר שביל אספלט שמתחיל בקרבת הלולים של התנחלות כרמל ומסתיים בשער כניסה צדדי, גדול וצהוב, להתנחלות.

לפני זמן מה דיווחנו על פינת התרגעות שמתנחלי כרמל בנו בצד הדרומי, ממש בצמוד לבקתת מגורים של משפחה מהכפר. זו פינת התרגעות למתנחלים ומקור רעש לפלסטינים. ההרחבה מגיעה מעבר לפינת ההתרגעות. כלומר, ההרחבה המתוכננת תחסום את הכפר ותהפוך אותו לגטו, עם כביש יציאה יחיד לכבישים 317-356. היציאה לשטחי מרעה תיחסם!

בניית ההרחבה היום נעשית בידי  מספר פועלים ושני באגרים לחפירה (כנראה). לאף אחד אין כבר כוח לעקוב. נאסר, עיניו דומעות (נראה שיש לו בעיית רגישות בעיניים). אולי זקוק לטיפות כלשהן. אבל הוא טוען שזה רק כדי להסתיר את הדמעות האמיתיות. עזיז אומר שכל עוד יהיה מים וחשמל הם יחזיקו מעמד ולא יוותרו.
אמו של עודה יושבת בבית מעבר לשביל אספלט. לפחות כאן יש מאוורר. חיבוק, זה מה שאפשר.

צינור מים: החפירה של ההרחבה קרעה (שברה) את צינור המים לכפר. חברת המים מקורות הבטיחו לתקן. עיד הלך כנראה להשגיח על התיקון. עכשיו אין מים בכפר.

ביום תקרית ההרג, ינון היורה ומפעיל הבאגר, חזרו לכיוון השער הצדדי הצהוב של התנחלות כרמל דרך השטחים של הכפר. הם קרעו את הגדר הרעועה, מסביב לאזור המרכז, ודרסו שתילי זיתים צעירים. כאשר תושבי הכפר יצאו להרחיק אותם ממרכז הכפר אירעה התקרית. עודה עמד מרחוק, באזור מרכז הכפר וצילם. שם הוא נפל ומת.

לפני שעזבנו, נאסר לקח אותנו לקצה המתחם המקורה, שם התושבים תחמו עיגול באבנים סביב כתם דמו של עודה.
מוחמד שואל: איך אפשר שבן אדם יורה כך בבן אדם אחר? לוקח חיים סתם?

בחזרה, בירידה למפגש כבישים 317-356, רואים את כל העמק שבין האזור הזה של מסאפר יטא לבין יטא העיר. כלכך יפה.  השקט והיופי והכאב הלא נגמר.