הגענו קצת אחרי 14:00.

.במת"ק  היה גם היום לחץ.  אבל נבואני נמצא ומהר מאוד הוא הסכים לרדת "לעשות סדר" הממתינים והרבה ממתינות ביקשו להנפיק כרטיסים מגנטיים – כי עכשיו אין אישורים בלי כרטיסים מגנטיים.היו שם אנשים עם מספרים, והיו קשישות חולות וקשישים חולים בלי מספרים, והיו צעירים וצעירות בלי מספרים והיו משפחות בעל ואשתו, והיו אימא בת ובן.כרגיל בתקופות לחץ האנשים נטו להצטופף בכיוון הקרוסלה.  נבואני ירד עם עוד חייל. קודם כל הוא הכניס את שתי הנשים המבוגרות אחת מהן חולת סרטן. שנית הוא סידר את האנשים בישיבה. מי שיש לו מספר ישב קרוב לקרוסלות מי שלא ישב יותר רחוק.  אחר כך הוא לקח את המספרים מאלה שהיו להם מספרים, וחילק מספרים חדשים:קודם למבוגרים ומבוגרות.אחר כך לשתי הצעירות הכי יפות שהיו בחדר, ואחר כך לחלק מאלו שהיו להם מספרים, ואחר כך שוב לנשים, אבל לא לבעליהן או לילדן.  אחר כך נכנס לראות כמה אנשים יש בפנים ושוב יצא וחילק מספרים. האיש שהיה ראשון בתור עם המספרים של הבוקר נהיה האחרון.

מי שלא היה לו מספר אמרו לו שאולי כדאי שילך כי אולי לא יהיה זמן. הזמן רץ וכבר היה 15:20. אנשים החלו לצאת עם המגנטיים ראשונה החולה.  אנשים כמובן התרעמו וחשו שכאן הקצין יכול לעשות איזה סדר שזהוא רוצה, ולהפוך את הסדר כמו שהוא מסדר בגדים בארון. חלק מהעניין של אני יעשה מה שאני רוצה. ואני אחליט מי יקבל היום מגנטי ומי לא. השליטה המלאה.האנשים קיבלו את הדין. 

   יצאנו לבית אומר.

חזרנו ב16:20 כמו שהבטחנו לאנשים.נותרו עוד 8 אנשים עם מספרים, בפנים דווח לנו שהיו 3 אנשים- טלפון לנבואני שנגמר הפעם בלי כעס או רוגז… והוכנסו 8 האחרונים.ואז פנו אלינו עו"ד ושני בני משפחה שמהבוקר לדבריהם נמסר להם שבנם שנעצר לחקירה צריך להשתחרר.
 

הכלא למטה בשביל מסביב.הם התעקשו שאסע איתם . אין שום שלט המורה או אומר שאסור לנסוע בשביל העפר מסביב למחנה עציון – אז נסענו.הגענו עד לדלתות הכלא, שאלנו מה קורה עם העציר ואמרו לנו שבשעה הקרובה הוא ישתחרר ושאסור לנו להיות שם ושנחזור.  בדרך חזרה צעקות: עצרו ! מה קרה? חכו לרכב צבאי – אסור לנסוע על השביל ללא לווי צבאי! ואיפה זה כתוב? ירדתי אל החיילים סרן וסגן.  הם מתחקרים אותי : מי הם בשבילך :"מחסוםווטש? לא שמענו ".  טוב, אני מסבירה להם, ומצלצלת לאיאד ולדוברת החדשה של החטיבה ליטל. תוך 5 – 10 דקות אנחנו נוסעים אחרי הג'יפ הצבאי לכיוון המת"ק.ואז הקצין אומר למשפחה שעכשיו יבואו אחריו למחנה לקבל את העציר המשוחרר. " עכשיו אתם תעשו את זה כמו שצריך" אני אומרת לעו"ד ולאח של העצור. אני והאב נשארים באזור המת"ק והשנים נוסעים אחרי הג'יפ, לא לפני שלקחו ממני מספר טלפון. להיות בטוחים.  תוך רבע שעה הם מתקשרים להגיד שהכל בסדר והם בדרך חזרה.הכל עבר בשלום (חוץ מהתעודות שהגיעו בנפרד מהעציר) חיבוקים נשיקות, עיניים טרוטות, סימני אזיקים על הידיים, והמלצה לכתוב דוח לוועד נגד עינויים.על הנזקים בדירה שנעשו הם לא יכולים להתלונן כי כבר תקנו. נוהל שחרור מבית המעצר בעציון: על בני המשפחה להתקשר ולתאם הגעה עם בית המעצר שמספר הטלפון שלו הוא : 025485449.