בית לחם וסביבתה, יום ב’ 18.06.07, בוקר בדרך: חיה א. עדה ג.במת”ק עציון: עידית ש. נעם ק. 07:30 יצאנו למסלול הקבוע- אל נשאש, אל ערוב (שם מחכה ההאמר במקום הקבוע), בית אומר, בית אנון ונבי יונס. יש הרבה מאוד פניות לגבי דו”חות ובקשה שנעזור להחזיר רשיונות שנלקחו.09:00 מת”ק עציון.הרבה מאוד אנשים מחכים במבנה. אמרו שחלקו היום 60 מספרים, ועד 11:00 כמעט כולם נכנסים.לחייל/ת בחלון יש מיקרופון שמאפשר להם לדבר ושישמעו אותם חזק במבנה, וכך מידי פעם נשמע בחלל קול גוער, לעיתים גברי לעיתים נשי: “אתם עושים לי יותר מידי רעש”, “תהיו כבר בשקט”, “אם לא תשתקו אף אחד לא נכנס”.שני אנשים מנועי שב”כ, מילאו את הטפסים לבקשת הסרת מניעה בטחונית, ונגשו עם בקשה להעסקה מהקבלן והטופס, אך מיד נכתב להם שהם מנועים, עוד לפני שהביטו במסמך. כנראה אינם יכולים לגשת לבד, ומעסיק חייב להגיש את הבקשה עבורם. נתקלנו במקרה מתסכל של אם אב ובת אשר נדחתה בקשתם לקבל אישור על מנת להגיע לבית החולים אל-מקאסד, בהמלצת הרופא של הבת, אשר סובלת מגידול בראש. הם הראו לנו מכתב דחייה בו כתוב מנוע שב”כ על שם האב, ולהביא דיווח מפורט יותר מהרופא. את המכתב שנתנה במת”ק לא החזירו לה. עידית עמדה ליד הקרוסלה על מנת לדבר עם החייל, אשר ענה לה במיקרופון. היא שאלה למה לא החזירו את המכתב ובקשה אותו חזרה על מנת לראות אילו פרטים חסרים. החייל ענה: “גבר (הפניה כאן היא לאב, שאינו דובר עברית), תבקש מהבית חולים שיפקסס לך טוב?”, “למה לא מחזירים? ככה….ככה מחליטים מגבוה…..זה לא אני אשם, זה הנוהל”.לאחר מכן, האשה הוציאה מהשקית שבידה עוד תצלומי רנטגן ועוד מכתב מהרופא. אמרנו לה שתיכנס איתם, אחרי כחצי שעה היא יצאה עם אותה טענה. שיש צורך במכתב יותר מפורט לגבי מה בדיוק הבעיה של הבת ולמה צריכה להגיע לאל-מקאסד…