בית איבא, יום רביעי, 11.8.04, אחה”צ מחסומאיות: ציונה ש’, אלה א’, הדס ת’ (מדווחת)אורחת: דנה ס’ חידוש! שערים מסתובבים. מאחורי גדרות הברזל ושלושת השערים המסתובבים מצטופפים האנשים בצורה מסכנת חיים. המעבר בין השער המסתובב לבין הגדר צר מאוד, ומה שמתאים לסטודנטיות דקיקות אינו מתאים לנשים מבוגרות יותר, עמוסות סלים ומלוות בילדים קטנים. האנשים המרוחקים מן השערים לוחצים על אלה העומדים קרוב אליו ויש חשש לאסון בשל מחיצת האנשים או היתפסות שולי בגד או חבילה בשער המסתובב. חיזוק לכך קיבלנו מאחד מחיילי המחסום, שהביע דאגה כנה ממה שהוא רואה ומדי פעם ניגש אחד מן החיילים להדריך את העוברים כיצד להתנהג עם הטכנולוגיה החדשה בתנאי לחץ, כפי שמזמן המחסום. כל עיכוב בבדיקת הפרטים יוצר לחץ על העומדים בתור ומגביר את הסכנה. האם לאחר שיקרה אסון תוקם ועדת בדיקה ואת הדין יתנו חיילי המחסום ולא מי שתכנן את המעבר המסוכן? סככת המעוכבים והכניסה למחסום עוברים שיפוץ ולכבוד זה לא היה צל למי שמצווים לחכות שעות ארוכות עד לשחרורם. בסככה שלושה צעירים. אחד מהם נחשד ב”זליגה” מן ההרים ובבריחה מהחיילים. תעודתו נלקחה ופרטיו הועברו לבדיקה, ולמרות שלא נמצא בהם דופי הוא נצטווה לחכות ארבע שעות כענישה. כל טיעוניו כי לא היתה לו סיבה להתחמק, כי פרטיו “כושר” (כדבריו), לא שכנעו. חילופי המשמרת וחילופי דברים בינינו לבין מפקד המחסום עזרו לשחררו כעבור שעתיים בלבד. האחרים שוחררו תוך זמן קצר וכך כל מי שעוכב בעת שהותנו שם. בין העוברים משכם פגשתי מכר. האיש הוא מרצה לכלכלה באוניברסיטת א-נג’אח ומתגורר בענבתא. בימים שאחרי אוסלו היה מעמודי התווך של שיתוף הפעולה בין ישראל והרשות הפלסטינית. בין יתר הדברים שעליהם שוחחנו סיפר כי בדרכו לאוניברסיטה וחזרה הוא נאלץ להשתמש בארבע מוניות לכל כיוון כדי לעבור דרך של 15 ק”מ, שלא לדבר על הזמן והכסף הרב שהוא מוציא. עמדנו ליד המחסום והוא התריע על סכנותיו וביקש שנפעל לשינוי או להתאמתו לתנאים בשטח. שמחתי לראותו והתעצבתי מאוד.עזבנו בשעה 16:00 לבקשות בני משפחה שצלצלו לבשר על הפיגוע בקלנדיה.