סיכום
לפני כ-2500 שנה כתב הרודוטוס, ההיסטוריון היווני: "לא שלג, אף לא גשם או חום, גם לא חשכת הלילה ימנעו מהם להשלים את המשימה שהופקדה בידיהם במהירות הגבוהה ביותר". זה נאמר בהקשר למלחמה בין היוונים והפרסים ומתייחסת לשליחים הרכובים של הדואר המהיר הפרסי, אשר הוא ראה והעריך מאד. משקיפות מחסוםWATCH אינן מראות אותה מידה של גבורה, אולם גם הן נלחמות באיתני הטבע החורפיים בשטחים הפלסטינים הכבושים, שבהם נלחמים גם הפלסטינים – מבלי להזכיר את נוכחותו המתמדת של הכובש.

צומת ג'ית
השלטים בחלק זה של השטחים הפלסטינים הכבושים מושחתים יותר ויותר מדי שבוע.  השבוע, בצומת ג'ית, נמחק השם "נתניה" ונכתב במקומו, במרקר כחול, "לישראל". בכניסה לשבי שומרון, פעל אותו המרקר, אולם הגשם חזק מכדי שנוכל לפענח מה שכתוב שם!

14:00 מחסום בית איבא
הערה: מאז השבוע שעבר מותרת כניסתן של מכוניות פלסטיניות ישראליות לעיר שכם אך ורק בשבתות.
כבר הערנו על כך שמחסום זה נבנה מחדש אך לפני שנה, כנראה בהוצאה ניכרת, על חשבון משלם המיסים האמריקאי או על חשבון משלם המיסים הישראלי. אנו נדהמות להיווכח שהנחל הבוצי והעכור, שזורם במהירות דרך שטח החנייה של המוניות הצהובות, עובר גם דרך המחסום, עד כדי כך שהנתיב ששימש  לכניסה לשכם מדיר שארף, הינו בלתי עביר והמים כבר עמוקים ובוציים בכל שטח המחסום. הרבה חיילים עומדים ללא מעש ומתעלמים מהנעשה. " יורד גשם- נכון?" אומר נציג המת"ק. שני שקי חול הוצבו בדרך, במקום שבו הזרימה חזקה ביותר; הצעירות מדלגות מעליהן בחינניות, כאשר ידיהן עמוסות ספרים, כרגיל. בתור לקרוסלות ובתור המהיר מצטופפים סטודנטים, ורק קרוסלה אחת משמשת גם לכניסה אל וגם ליציאה משכם. הבדיקה יחסית מהירה, למרות שיש כ-30 צעירים בתור, כאשר אנו מגיעות. כרגיל נבדקות הנשים מול "רשימה קטנה" שנושא החייל הבודק, ותיקיהן נבדקים לעתים לעומק ולעתים במישוש.מראה מזעזע במחסום הוא כלב תועה חולני, שמפחיד עד מוות את הצעירות (לפי האיסלם כלב הוא חיה מוקצה וטמאה). אנו מלוות מספר צעירות מסביב לכלב (שמפחד מהן) ונדהמות לראות שהחיילים עומדים מסביב ואינם עושים דבר. 
החייל הבודד שאמור לבדוק את הנשים, מתחיל להעביר אותן בתנועת יד, מזניח את בדיקת התיקים ומישושם ומנסה להבריח את הכלב. לבסוף הוא נאלץ לטפל בכלב בצורה החלטית יותר. הוא תופס אותו בצווארו, מוביל אותו לעמדת הבדיקה המרכזית, פותח את דלת הברזל הכבדה ודוחף אותו פנימה… אין שומעים יותר מהכלב.

החיים תחת הכיבוש ממשיכים כרגיל, כפי ש"הנהר" ממשיך לזרום דרך המחסום. הצעירים לוקחים את כל זה בקלות. התנאים בכביש המוביל לדיר שארף, לאחר הצומת של שבי שומרון, שאיננו כביש אפרטהייד, הם עכשיו איומים. חריצים עמוקים מתמיד, מלאים מים, לעתים אינם נראים לעין, עד שזה מאוחר מדי. אנו שומעות צרחה מצמררת מאחת המכוניות ותמהות מה קרה לה: מתברר שצלחת הגלגל הוסרה בחוזקה כתוצאה מ"אי-הנוחיות" של הכיבוש.