בית איבא, צומת ג'ית, קלנדיה

  תקציר:  מהי מציאות – מהבחינה הריאלית, לא הפילוסופית ? – לאלו מאיתנו היוצאות מדי שבוע לשטחים הכבושים  מובן וידוע מה באמת מתרחש שם. הבעיה היא שהממשלה ואמצעי התקשורת, מגבילים  ומעוותים  את  הדיווחים על מה שקורה שם ומשפיעים בכך על התפישה וההבנה של הציבור את המציאות. המשימה שלנו צריכה להיות לשכנע את האנשים לבוא ולראות במו עיניהם את מה שקורה בשטחים הכבושים. לכן חשוב שנצרף אלינו כמה שיותר אורחים.

בית-איבא, 15:30 :  אף פעם לא ראינו תור ארוך כל כך של  רכבים מסוגים שונים – מכוניות פרטיות,  משאיות,  אוטובוסים גדולים וקטנים –  המגיע הרחק  מאחורי סדנאות הנגרים  של האחים ההוש.  מוניות צהובות באו ונעלמו בתוך הבלגן ועשו כמיטב יכולתן להעביר את הנוסעים למחוז חפצם.  אדם מקומי סיפר לנו שיש חיילים חדשים שלא יודעים  לתפקד.  אבל הסבלנות של הפלסטינים חזקה כתמיד. במחסום אמרו לנו שעלינו לעמוד מאחורי הקו הלבן , אבל היו  שם כל כך הרבה פלסטינים שניסו לעבור לשכם,  כל כך הרבה חיילים  והיה כל כך עמוס, שזה לא שינה איפה עמדנו, רק קיבלנו כתף קרה. מחסום בית איבא, שהיה אמור להיות מהודר, נותר עם  קרוסלה אחת בלבד להולכי רגל הבאים משכם. יתר הקרוסלות  נערמו בקצה המחסום, כנראה מיועדות להתקנה במחסום החדש שיבנה.

שני מעוכבים שהו  במכלאה רק  כשתי דקות.  אפילו שהיתה רק קרוסלה אחת ורק שני חיילים בודקים, זרם גדול של אנשים הגיע מכיוון שכם, כך שהכול התקדם באיטיות מרובה.  פעם ראשונה ראינו שחיילים בודקים חבילות של הנשים, ממששים את שקיות הפיתות ובודקים תיקים לעשרות הסטודנטים והסטודנטיות  שיצאו היום מהעיר. כרגיל, הסטודנטים שמחו לתרגל עמנו את האנגלית שלהם וגילו הרבה סבלנות הראויה להערצה (או  לזלזול…) .  הם שמחו לפגוש פנים ידידותיות.  החיילים  שבדקו החליטו כנראה לנהוג עם כל סטודנט בדרך אחרת – מאחד הם דרשו להסיר את האפודה שלבש ולאחר החייל הרים במו ידיו את החולצה ודרש ממנו להסתובב.  כשמחינו על התנהגותו הוא עשה עצמו כלא שומע. 

במסלול של בדיקת המכוניות המצב היה נוראי. החיילים והשוטרת הצבאית רק הרעו את המצב  – הם העבירו את זמנם בדיבורים וצחקוקים והתעלמו מהמכוניות שבאו מכיוון שכם.  האמת היא שהמסלול החדש של בדיקת המכוניות הבאות משכם, המקביל למסלול בדיקת הולכי הרגל,  הורחק פיסית מעמדת החיילים, מהקיוסק של דיר-שראף,  מהמוניות ומהתחבורה האחרת המתקרבת.  לכן ברור שהחיילים  בקושי רואים  שתור המכוניות משתרע עד כרבע קילומטר במורד הדרך.  בכך לא רק שהחיילים יותר רחוקים  הם גם פחות מודעים ופחות מודאגים מהרעש והמהומה המתרחשת  בשטח.

6:10 :  אוטובוסים  שבאו משכם נבדקו בקפדנות, החיילים לקחו את הזמן על פי רצונם.  בד"כ זה לוקח  7-5 דקות לבדיקת אוטובוס גדול  ו – 3 דקות לבדיקת מיניבוס, על ידי קבוצה כזו של חיילים.  שני כלבי תועים נבחו, לוטפו ואולי גם הואכלו, על ידי החיילים.  תור המכוניות לא קטן  ונראה שהשוטרת היא שאמרה  לחיילים מה לעשות –  כאשר פסקה לרגע לקשקש.

  6:20:   ראינו את אותה שוטרת, מוקפת חיילים, עומדת ליד משאית קטנה כשהיא דוחפת  ארגזי קרטון וחופרת בהם  עם הרובה שבידה.  חמש דקות לאחר מכן הגיעה מכונית עם סמל של הצלב האדום שנבדקה בקפדנות לפני שהורשתה להמשיך בדרכה,  כנראה העבירה ציוד רפואי. 

6:45 :  כשעזבנו את המחסום שאלנו את הנהגים שבתחילת התור כמה זמן הם מחכים. כצפוי התשובות היו שונות, אבל בממוצע  כ-45 דקות.

צומת ג'ית,  6:55:  היו שם 31 מכוניות שבאו מכיוון בית-איבא.  אם זה התגלגל והפך למחסום קבוע זה אחד מהגרועים שבמחסומי השטחים הכבושים –  הבדיקה איטית ומפרכת.  ומנגד – מאחורי התנחלות קדומים מתרחשת  בנייה מואצת עבור מתנחלים חדשים – שם היישוב כנראה חומש.  בראש הגבעה ניתן לראות בית צבוע   בצבע  טרי  ולידו מונחת טרמפולינה.    

 קלנדיה 17:15 :  לא היה תור של מכוניות, התנועה  זרמה ברצף, כולל תנועת עגלות החמורים והסוסים ומעבר הולכי הרגל.  העוברים חולפים על פני החיילים שאוכלים ומשוחחים אבל מאפשרים לאנשים לחזור מהעבודה ללא הטרדות.  משאית ישראלית פלסטינית הסתובבה וחזרה.  חיילים אלו (משטרה צבאית) יכולים ללמד ולחנך את   חבורת החיילים  שראינו היום בבית-איבא.