בית איבא וענבתא, יום רביעי, 4.8.04, בוקר מחסומאיות: אלישבע א’, נטליה א’, ליאת ג’, יהודית ק’, שני אורחים מהמועצה לשלום ולביטחון, מיכלינה ד’ (מדווחת) הדרך מג’בארה לבית איבא 8:20 – 8:50בעת הנסיעה אנו רואות דרכים צדדיות ושבילים חסומים בתלוליות עפר. אחת מהן, בצדו הימני של הכביש, מובילה ככל הנראה לכפר ספארין. לפני הפנייה לדיר שאראף אנו פונות לכיוון ההפוך, לענבתא. אנו נמצאות בכביש פלסטיני ראשי המחבר בין שכם לטול כרם. התנועה בו רבה, כולל תחבורה ציבורית ואמבולנסים. לפני הכניסה לכפר הכביש חסום בשער ברזל כבד. השער נעול כבר זמן רב, שבועות רבים אם לא חודשים. לקראת סוף חודש יולי נפתח השער לתקופה קצרה, יום או יומיים, כתחלופה ליציאה הדרומית מטול כרם דרך מחסום ג’בארה, שנסגר זמנית. מאז הוא נעול בקביעות. השער לא מאויש, כך שכולם והכול עובר דרכו בשיטת “גב-אל-גב”. על הכול משקיפים חיילים הנמצאים במגדל פיקוח על הגבעה הסמוכה. האוטובוסים מגיעים קרוב לשער ככל הניתן (המקום צר מאוד ואוטובוס שראינו חזר ב”רברס” עד לצומת הקרוב, כי לא היה לו מקום להסתובב). הנוסעים יורדים ועוברים בערמת זבל שליד השער לצדו השני. ניתן לעבור רק בצד אחד של השער, כי בצדו השני יש ירידה תלולה. אחרי המעבר ממשיכים במונית. פרוצדורת ראי מתרחשת גם בכיוון השני. במקום ממתינים ילדים-סבלים עם עגלות יד, העוזרים בהעברת חבילות הנוסעים. מוניות רבות בשני צדי השער חוסמות את הכביש הצר. בדומה לסחורה, מועברים גם חולים: אמבולנס המביא חולה על אלונקה מגיע לשער. מורידים את האלונקה עם החולה אל האדמה, ומשחילים אותה מתחת לשער לצדו השני. בצד השני מעבירים את החולה לאלונקה של אמבולנס שהגיע מהצד השני, והחולה יכול להמשיך בדרכו. בית איבא 8:50 – 11:20זמן קצר לאחר הגעתנו למחסום הגיע הקצין נ’. במשך כל המשמרת היוו הוא ונציג המת”ק, א’, כתובת לפניות עבורנו. לדברי נציג המת”ק, הוא היה מטרה להתקפה של אישה עם סכין יום קודם. בתחילה היה א’ נוקשה מאוד, אך ככל שעבר הזמן הוא נעשה יותר קשוב והחל לשקול מקרים לגופם. הקצין נ’ היה קואופרטיבי, קשוב ועזר בחלק מהמקרים. רוב החיילים, כולל מפקד המחסום, היו מתוחים, אגרסיביים, ולא הפעילו שיקול דעת בשום מקרה. התנאים הפיסיים קשים לכולם: חום כבד, אבק, צפיפות. בשלב מסוים שמענו צעקות. באותו זמן גדל תור הממתינים ומסת אנשים התקרבה לעמדת הבידוק. מה”בודקה” קפצו שני חיילים ודחפו אנשים אחורה. שניהם כיוונו רובים לעבר הממתינים, אחד מהם צווח בהיסטריה והודיע שהמחסום סגור. מחינו נמרצות. הקצין נ’ התערב, הרגיע את כולם והמחסום נשאר פתוח. הבדיקות זורזו, ותוך דקות התקצר התור והכול נרגעו.מעבר הולכי רגל ומעוכביםרוב הזמן זרמו אנשים לשני הכיוונים. כמה עשרות עמדו בתור ביציאה משכם. רוב הנשים והילדים עברו יחסית מהר וללא שום בדיקה, למעט בדיקה “חפיפה” של חבילותיהם. מדי פעם, באופן מדגמי, נתבקשה אישה להציג תעודה מזהה. גברים עמדו בתור נפרד ומעברם היה די אטי. הם נתבקשו להראות תעודה מזהה ומדי פעם גם להרים חולצה. כל הגברים בגילאי 16 עד 30 עוכבו לבדיקת פרטיהם בשב”כ, למעט בעלי אישורי מעבר. מאחר שמעבר לגברים בגילאים אלה מותר רק עם אישור מיוחד, ניסו לעבור כמעט רק בעלי האישורים או בעלי “אליבי” (כמו חולים). מדי פעם, באופן מדגמי, עוכב גם בעל אישור תקף. משך כמעט כל זמן שהותנו במחסום, מספר המעוכבים לא ירד מתחת ל-10. בשעה 10:50 שוחררו כל המעוכבים, אך תוך דקות היו כבר חמישה חדשים שנשארו אחרי עזיבתנו.בין המעוכבים בלטה קבוצה של סטודנטים ומועמדים לסטודנטים – אנשים שניסו להגיע למבחנים ולהרשמה באוניברסיטאות. בגלל גילם כולם עוכבו. גם מי שתעודת סטודנט בידו עוכב, כי היה זה יום חמישי ומעבר הסטודנטים הוא בימי ד’ – משכם, ובימי שבת – לשכם, ורק לסטודנטים של האוניברסיטה בשכם.דוגמאות למקרי מעוכבים:- מורה בית ספר בכפר ניסה להגיע לשכם כדי לקבל את משכורתו. משכורות המורים נכנסו באותו יום לבנק והוא יכול למשוך את שלו רק בשכם או ברמאללה. האיש היה אמור להתחתן ביום המחרת, והיה זקוק לכסף. לכן קבלת המשכורת בזמן היתה עבורו כה קריטית. בקשותינו לזרז את בדיקת מסמכיו לא הועילו. לאחר זמן המתנה ארוך, הוא ויתר והלך לנסות לקבל את משכורתו ברמאללה.- חולה לב ניסה לחזור משכם הביתה, אחרי ששהה בה ללא אישור. בכיסו היו תרופות להסדרת קצב הלב. לבקשתנו זירז נ’ את תהליך בדיקתו והוא עבר אחרי קרוב לשעה.- סטודנט מבית ספר לאחים/אחיות (היתה בידיו תעודה המעידה על כך) מיהר למבחן בשעה 10. בקשותינו לזרז את בדיקת פרטיו לא הועילו. הוא חזר כלעומת שבא בשעה 10:20.- שני נערים ניסו לחזור משכם לכפרם. לטענת החיילים, יום קודם ביקשו הנערים לעבור לשכם וסורבו, לכן לקחו את תעודותיהם לבדיקה. הנערים עוכבו לפני שהגענו, וטענו שהם מחכים כבר שעות. בעקבות בקשתנו הם שוחררו בשעה 10:30. – חולה עם כאבי בטן הופנה לבית חולים בידי רופא בכפרו. כשביקש לעבור לשכם עוכב, כשההפניה בידו. הוא עבר לאחר התערבותנו, לאחר המתנה של כ-40 דקות.- רוקח, העובר בדרך זו כל כמה ימים. לאחרונה עבר לפני יומיים ובדיקת המסמכים שלו ערכה אז יותר משעה. נציג המת”ק זכר אותו, אך מפקד המחסום התעקש למסור את פרטיו לבדיקה והאיש המתין.- תושב שכם עם חבילת טפסים, בדרכו להירשם לאוניברסיטה אמריקאית בג’נין, חשש שמשרדי האוניברסיטה יסגרו, כי בדרכו היו מחסומים נוספים, בהם שוב יעוכב. ביקשנו לזרז את בדיקת הפרטים שלו. עבר אחרי ¾ שעה.- סטודנט באוניברסיטת שכם, בעל תעודת סטודנט, מתגורר באחד הכפרים. ביקש להיכנס לשכם כדי להשלים את תהליך ההרשמה לשנת הלימודים הבאה. עבר אחרי קרוב לשעה, לאחר בקשתנו לזרז את מעברו.מקרה אחד בלט לטובה. אישה עם ילד קטן ובעלה ביקשו לעבור לענבתא, בה מתגוררת אמו של הילד. בני הזוג הם תושבי שכם וקרובי משפחה של אם הפעוט. לפי הכללים לא היתה כל בעיה שהאישה הצעירה תיקח את הילד לאמו, אך היא רצתה שבעלה ילווה אותה. למזלם, הבעל הוא מורה, בעל אישור מעבר בחווארה. נציג המת”ק בדק ואפשר לבעל להתלוות לאשתו.מעבר אמבולנסים וכלי רכב אחרים- אמבולנס עם אישה שהוזמנה לניתוח בירושלים נבדק אך עוכב מפני שלבעלה של האישה, שליווה אותה לניתוח, לא היה אישור מעבר. תעודת הבעל נלקחה לבדיקת שב”כ. לאחר המתנה של 20 דקות לפחות, ביקשנו מהקצין נ’ להתערב בנעשה. הוא ניגש מיד לאמבולנס, בדק, ותוך דקות ספורות יצא האמבולנס עם בעלה של החולה לדרכו.- אמבולנס עם נהג, רופא וחובש, בדרכו למרפאה בכפר, עוכב ללא סיבה ברורה. הוא שוחרר לאחר למעלה מחצי שעה, יחד עם האמבולנס השני, לאחר התערבותו של הקצין נ’.- מכונית עם כ-100 חבילות של תרופות, תמרוקים וחומרי ניקוי, עוכבה בדרכה לשכם. תחילה, בטענה שחל איסור על מעבר סחורה לשכם. לאחר זמן מה, החייל שינה את דעתו ודרש מנהג המכונית לפתוח את כל החבילות. לאחר עיכוב של כ-40 דקות נוספות ופתיחת כל החבילות בידי הנהג, החייל הציץ בקושי לכמה מהן והרכב שוחרר לדרכו.- מכונית עם משלוח במבה, העוברת כל יום ממשווק באחד הכפרים לשכם, עוכבה בטענה דומה כקודמת – אין מעבר סחורות. נציג המת”ק התעקש זמן רב, אך לבסוף המכונית עברה.ולסיום – על קבלת אישור. שני אנשים פנו בבקשת עזרה לנציג המת”ק במחסום. זה זמן מה הם מנסים להגיש ניירת למת”ק כדי לקבל אישור, אך לא ידוע להם לאיזה מת”ק הם שייכים. באחד המחסומים נאמר להם לפנות למשרדים בשכם. כשהגיעו לשם, התבשרו שהם שייכים למת”ק טול כרם. אתמול היו במת”ק טול כרם, ולאחר המתנה הופנו בחזרה לשכם. א’ צלצל ובירר – הם שייכים לטול כרם. הוא מסר להם שם של חייל שאליו עליהם לפנות והם הלכו שוב לטול כרם.