בית איבא-ענבתא, יום ב’, 13.12.2004, צהריים משקיפות: עמירה א’ ודפנה ב’ (מדווחת)אורח: תום מ’ מ”אומץ לסרב” סיור בין מחסומים, בית איבא, ענבתא, חווארה וסארה (11:00-16:30).תקציר – יום שקט , ללא אף מחסום פתע, מעבר מועט ברוב המקומות, ללא דרמות, ויחד עם זאת זוועות ועוולות ללא סוף. הורדת גיל מניעת המעבר : 16-25.ענבתא פגשנו את מיודענו מעוויה. הוא ופלסטינים רבים אחרים מספרים על שבירת פנסים, ירי באוויר, חיתוך צמיגים לרופא שחנה רחוק למדי מהחסום.בזמן שהיינו שם הגיעו פעמיים ג’יפ והאמר (בפעם השנייה גם מכונית אזרחית ובה שני אנשי שב”כ שעלו על הגבעה שמימין לשער, השקיפו על העוברים ואחר כך חזרו על עקבותיהם והסתלקו).הפלסטינים מסבירים לנו שהחיילים לא אוהבים את הבלגן ואת חסימת הכביש שריבוי המוניות גורם ולכן הם הופכים להיות אלימים.ראינו כיצד הפלסטינים רצו למוניות בבהלה כאשר הצבא הגיע, אבל (יש להניח שבמידה רבה בגלל נוכחותנו) החיילים פתחו את השער ועברו מבלי להתעסק כלל עם הפלסטינים.צריך איכשהו להגיע לתקשורת או להתלונן שנית על המחסום הזה ! הרי אין לו שום ערך או מטרה בעליל מלבד הצקה !!!מעט אנשים מגיעים היום, יש יותר מוניות בטלות מעבודה מאשר נוסעים, והנהגים פשוט מחכים…מעוויה ביקש את עזרתנו: הוא מהכפר שופא שליד טול כרם. בגלל קירבתו לטול כרם, עד היום לא נדרשו תושבי שופא להציג אישור מעבר לטול כרם או ממנה. לאחרונה ניתן להם להיכנס לעיר, אך מונעים מהם את היציאה ממנה. עוד החמרה במערכת האישורים.בית איבא 13:00 – לשם שינוי הרבה אנשים, נכנסים ויוצאים. א’, קצין המת”ק. כ-15 מעוכבים בסככה, שסביבה נוספו תלתלי תיל (לא נראה לי שכדי למנוע בריחה, כי התלתלים פתוחים לכיוון של התורים הבאים משכם, אלא למנוע מהם מגע ודיבור עמנו). אנחנו מדברות עם המעוכבים מעל לתלתלים.זוג עומד בצד. הם הגיעו באמבולנס לפני שעה, עם גופת אחיו של הבעל והורדו ממנו לבדיקה. עומדים האבלים, שבורים מצער ומחכים לתשובת השב”כ. א’ אומר לי כמנצח: “את יודעת של מי היתה הגופה ? של מחבל!”. אבל דקותיים אחרי פנייתי הזוג משוחרר לדרכו, למרות שהגופה נסעה כבר מזמן משם.בתוך הצינוק (שמח”ט שכם הסביר לנו באריכות כי אינו משמש לכליאת אנשים) בחור צעיר. מיד אחרי שאנחנו שואלות למה הוא כלוא הוא משוחרר. שעה וחצי היה כלוא שם. כי הוא צחק !כל המעוכבים הם צעירים, מתחת לגיל 25, רף הגיל למעבר הורד. כמעט כולם עם אישורים. נמצאים שעה וחצי עד שעתיים. בחור אחד חולה, נראה רע (א’: “גם אני נראה חולה”), יש לו אישורים מבית חולים ובכל זאת מעוכב. בחור אחר הביא את אביו עם התקף לב לבית חולים. מעוכב כשעה וחצי, ואמו הקשישה מחכה בצד. לא מעניין את החיילים שבעכבם אותו הם מעכבים גם אותה.איש קשיש עקף את התור, החייל בתוך ה”בודקה” צורח עליו בגסות. האיש חוזר לסוף התור ואני שואלת את החייל אם גם על אבא שלו הוא פותח פה כזה. הוא אומר שהאיש כל יום עובר שם וצריך היה לדעת…,br>מכיוון שהמשמרת של רותי בדרך, אנו מעבירים לה אינפורמציה על המעוכבים ועוזבים. בדרך למכונית עוצר אותי נהג אוטובוס ומספר שלפני יומיים עצרו אותו מתנחלים על כביש 60, בסביבות לובן א-שרקייה (לכן יש להניח שהם מעלי הסמוכה), ושברו לו את השמשות ואת הפנסים ואיימו עליו. לא, הוא לא רוצה להגיש תלונה, בשביל מה? בסוף עוד יתנו לו דו”ח – כבר ימצאו על מה. שבי שומרון המחסום פתוח לחלוטין לתנועה. הוא לא נעלם או בוטל, בראש המגדל שבפתח ההתנחלות עומד חייל אבל לא עוצרים, לא בודקים והתנועה, לפחות בזמן שאנחנו היינו שם – חופשית.