בית איבא-ענבתא, יום ד’, 22.12.04, בוקר משקיפות: נטליה א’, רינה צ’ (מדווחת) כשהגענו, בשעה 9:00, המחסום היה כמעט ריק בשני הכיוונים (משכם ולתוך שכם). הפקודות החדשות לקראת הבחירות ברשות הן שמעבירים כל אדם, בכל הגילאים, גברים ונשים, בלי לדרוש רישיון כניסה או יציאה כלשהו, בודקים רק את תעודות הזיהוי. שני חיילים בדקו את הנכנסים והיוצאים במהירות, ולא היה תור.בעצם אפשר היה להוריד את המחסום ולאפשר מעבר חופשי. אבל זה כנראה יותר מדי קיצוני בעיני הצבא, וגם אולי יכול לעורר הרהורים שהמחסום מיותר. זו, כנראה, הסיבה, שלמרות זאת היו מספר מעוכבים באופן קבוע, כלומר, על כל מעוכב שהשתחרר הכניסו מעוכב חדש, כך שהמספר נשאר קבוע: שישה מעוכבים, מתוכם שני נהגי מוניות. על פי מסורת המחסום, בכל יום שהגענו היו לפחות שני נהגי מוניות שעברו את ה”קו הדמיוני” והתקרבו למחסום (מהצד של שכם). הם מעוכבים בדרך כלל לשעתיים, בערך, כעונש. החיילים טענו שהם מפריעים לתנועה. באשר לשאר המעוכבים הסביר לנו א’, נציג המת”ק במחסום, ש”הפרופיל שלהם דומה לזה של מבוקשים”. לא הבנתי. על כל פנים, תעודותיהם נבדקו, כרגיל, ואפילו יותר מהר מהמקובל – עיכוב של פחות משעה.החיילים היו ידידותיים כלפינו וענו על כל שאלותינו.שבי שומרון כשהגענו למחסום, הנמצא ליד הכניסה לשבי שומרון, על הכביש הראשי המוביל מאזור שכם לכיוון ג’נין (כביש מס’ 60), נתגלתה לעינינו פטה מורגנה: המחסום נעלם או, ליתר דיוק, החיילים נעלמו. כמה קוביות בטון על הכביש חייבו את הנהגים לנסוע בזיגזג, וזה הכול.ענבתא על כביש הכניסה לענבתא יש מחסום מסובי העשוי מצינורות ברזל עבים, והא חוסם את הכביש בפני מכוניות. יש מעבר צר מאוד להולכי רגל, המספיק בקושי לאדם אחד, בין קצה המחסום לבין מדרון ההר. איך עוברים עם ילדים קטנים? איך עובר נכה או כל מי שזקוק לעזרה בהליכה? המפתחות למחסום נמצאים בידי הצבא. רוב הזמן הוא סגור, אלא אם כן מגיעים חיילים – בזמנים שרירותיים – ופותחים אותו. משני צדי המחסום מוניות, אוטובוס ורכבים פרטיים – כעשרים מכל צד. בינתיים מתפתחים שם חיי ציפייה (של נהגים, בעיקר) ליד המחסום: קיוסקים מאולתרים, מישהו אפילו מכין בשר על האש.גם היום כשהגענו בשעה 10:30 בערך, היה המחסום סגור.