בית איבא-ענבתא, יום ב’, 13.12.04, בוקר משקיפות: רוחמה ש’, רחל א’ (מתרגמת), סוזן ל’ (מדווחת) סיכום: יום שגרתי המדגיש את הצורך לא להכנס לשיגרה, שאננות וכיו”ב. צריך לשמור על קשב, זאת הזדמנות למבט יותר עמוק פנימה.שופא, בדרך לבית איבא 8:25 – הדרך שנסללה במעלה ההר קיימת את אין עדות לעמדה צבאית למעלה, מה שהיה נראה בשבוע בעבר.בית איבא 8:40 – מעט אנשים במעבר, עוברים ללא צורך לחכות בתור. גם משאיות ושאר כלי רכב עוברים ללא עיכובים. בסככת המעוכבים כ-15 סטודנטים מא-נג’אח הגרים בסביבה. הבדיקה היא שרירותית שגרתית. “אחת לכמה זמן צריך לבדוק”, אומר המפקד. מבחינת נציג המת”ק יש שעתיים לבדיקה, עם שאיפה לזרז ככל האפשר. הם נמצאים כבר חצי שעה בסככה.9:20 – כל המעוכבים משוחררים (נשארים שלושה שרק הגיעו). ברגע מסוים, כאשר המחסום ריק מאנשים, מגיעה אישה צעירה עם תינוק בידיה שלא הולכת במסלול הנכון. החייל דורש ממנה לחזור לאחור ולהגיע למסלול הנכון. “אורדר מוס זיין”.הבדיקות לכלי הרכב קלות ביותר.בחור עם מעיל צבאי מתבקש להוריד את המעיל. התווית עברית ומתעורר חשד. הבחור מעוכב והמעיל נלקח לבדיקה. הוא טוען שקנה אותו בשוק הפשפשים ביפו.אחד המעוכבים מתבקש לחזור כלעומת שבא. בעזרתנו הוא מסביר למפקד שהוא שוטר פלסטיני (מראה מדים בתוך התיק) שצריך להגיע לרמאללה. משהו משכנע את המפקד והוא נותן לו להמשיך בדרכו.ענבתא 9:30 –מקבלים את פנינו כידידים ומכירים. בעל הדוכן כבר ממש חבר. משום מה הרבה התרחשות אבל בשקט יחסי, בלי ריבים בין בעלי המוניות והאוטובוסים. מעבר הסחורות מתבצע מעל, מתחת ומצד המחסום הבלתי אפשרי הזה. מעבירים חלונות מטנדר מצד אחד לטנדר מצד שני (מטול כרם לתל-אביב). לדבריהם יש הסכמה באוויר שכך הדברים קורים.10:05 – בדרך חזרה מענתבא – קבוצת חיילים בצומת שחשדנו בהם כי הם מקימים מחסום פתע מסבירים שהם לא. הם בדרך למשימה אחרת.