בית איבא-צומת ג’ית, ענבתא, יום חמישי, 16.2.06, אחה”צמשקיפות: הגר ל’, נורית ו”ל (מדווחת)color=red>תמציתהתעמרות במעוכבים בג’ית, שגרה שקטה בבית איבא, סגר, עלטה ובלגן בענבתא 16:00 צומת ג’ית/שבי שומרוןטור ארוך של מכוניות (24) בהמתנה עד הצומת. במחסום קצין ושני חיילים. השקפנוו תחילה מהמכונית מעבר לכביש: החיילים בדקו את כלי הרכב באיטיות ותוך התרוצצות. מונית אחת נראתה מעוכבת. התקרבנו אליהם, ואחד מהם, חייל העונה לשם ש’, החל צורח – “ג’יב אל הוויה”. הבהרנו לו שאנו ישראליות והצבענו על התג, ותגובתו: “טוב, אז אל תדברי אתי. אני מזמין לכן משטרה” בבקשה זו פנה גם אל הקצין מפקדו, אך הוא לא ענה לו. מאותו רגע על המנטרה הזאת חזר כל זמן שהותנו במקום, ומרבית האנרגיה שלו הוסבה להתעמרות בפלסטינים בגללנו ולפרובוקציות. הבהרנו לו חד משמעית שאנו מדברות רק עם המפקד ולא נכנסנו לשום עימות איתו, מטוב ועד רע.לאחד הנוסעים במונית המעוכבת נטלו את תעודת הזהות זמן רב לפני בואנו, וטרם החזירו. הערנו למפקד שהעומס בכביש רב וכי זה ערב יום שישי. התקשורת אתו הייתה מאוד קלושה. כוח האדם שלרשותו ואשר לא כל-כך שלט בו התחלק בין חייל אחד שרק מחפש את מי לעצור ובמי להתעמר ואחר שמכיר רק את דרך הפניה הגסה והתוקפנית. התקשרנו למת”ק לברר בקשר למעוכב. נראה שנוכחותנו בכל זאת דרבנה את החיילים (או את המפקד) והתור הצטמק מאוד בתוך זמן קצר. גם המעוכב שוחרר. 16:30 משאית טעונה בצפיפות בחבילות מעוכבת, ונהגה הצטווה לפרוק את כל החבילות על הכביש. הגר ניסתה דברים עם המפקד ואח”כ התקשרה למת”ק ולדובר המח”ט לברר מה הנוהל – האם כל משאית צריכה לפרוק את כל הסחורה. התשובה היא – לא, רק אם יש חשד מבוסס. קשה מאוד “לקבוע” עבור המפקד אם המשאית חשודה בעיניו, והוא בכל מקרה טען שהוא בודק אקראית. חילופי הדברים והטלפונים בכל זאת גרמו, כנראה, לזירוז הבדיקה. לא כל הסחורה פורקה, והמשאית שוחררה.16:50 יצאנו לכיוון בית איבא. בדרך קפצנו לכביש הישן לשבי שומרון על-יד דיר א- שראף. הוא עדיין סגור לתנועת הפלסטינים, אך אחרי המחסום הדרך לערבה ועוד פתוחה. לדברי החיילים, כשישלימו את החומה הכביש ייפתח שוב גם לפלסטינים.17:05 בית איבאמסלול הולכי הרגל שקט וריק. כאן החיילים דווקא משוחחים איתנו בשמחה. הם בציפייה לסגירת המחסום הזה.משני הכיוונים מספר מועט של כלי רכב. מכיוון שכם בעיקר רכב ציבורי. הבדיקה איטית, אולי כי אין לחץ. קר מאוד. נהגי המוניות מזרחה למחסום מבעירים אש כדי להתחמם. סביבת המחסום מוזנחת ומלוכלכת מאוד. 17:30 החלטנו לצאת מבית איבא ולבדוק שוב מה קורה בצומת ג’ית/שבי שומרון.17:40 שוב פקק של מכוניות מכיוון מזרח. עכשיו היו במקום גם 3 מעוכבים. הגר שוחחה איתם. הם הוצאו מאחת המוניות לפני קרוב לשעה.ניסינו לבקש את מספרי הזהות שלהם מהמפקד והבהרנו לו שלעתים טלפון שלנו מזרז את הבדיקה, וזה גם לטובתו, אך הוא סרב. האמת העצובה היא שבדיקתם לא ממש החלה. למרבה הפליאה המפקד העביר את תעודותיהם לחייל התזזיתי ש’ שלא חדל להתרוצץ ולזרוק הערות מתגרות בלי לספוג שום הערה ממפקדו (ולו רק על בזבוז הזמן). לא ענינו. הוא אמור היה לבצע את הבדיקה הטלפונית מעמדת התצפית שלו המרוחקת כ-100 מ’ מהמחסום (?!). בשלב זה התחלנו בסדרת טלפונים אינטנסיבית לחמ”ל של המת”ק ולמוקד ההומניטרי אחרי שהעברנו להם את שמות הבחורים. כן ביקשנו שוב ושוב שישלחו למקום נציג של המת”ק, כי העניינים לא בדיוק בשליטה.18:20 לאור הפעילות הטלפונית שלנו המפקד התחיל ליטול אחריות, הזעיק את ש’ מהעמדה שלו ובדיקת התעודות הסתיימה. אפשר לשחרר את השלושה., אבל כאן התעלה החייל ש’ על עצמו בתרגיל התעמרות נוסף: הוא הורה למעוכבים לתפוס באוויר את תעודותיהם מכיוון הכביש אל הסלעים שאחריו, ואם לא יצליחו אז שיקפצו לתחתית התעלה לקחת אותן. אולי בדרך יצליחו גם לשבור רגל. כאמור, אי אפשר לפנות אליו, אבל בקול רם הסבנו את תשומת הלב של המפקד לעוולה הזאת ולעיכוב הנוסף. הוא לא העיר לו שבמקום לבדוק מכוניות הוא מבזבז זמן ולצערנו גם לא על ההתנהגות הבלתי נסבלת והמנוגדת להוראות, אבל לפחות הורה להם לחזור לכביש כדי לקבל את התעודות. לחייל ש’ היה מיד רעיון חדש:”אני רוצה לדבר איתם”, ובפניה אלינו – “מה יש, אסור לי לדבר איתם?” הוא פשוט לא היה מסוגל להיפרד מה”צעצוע” שלו.באותה שעה ובמקביל התרחשו עוד 3 אירועים1.מונית עוכבה וכל נוסעיה הוצאו. מאחד הנוסעים שהיה עם אשתו נטלו את תעודת הזהות רק משום שהגר דיברה איתם. החיילים הציעו למונית להמשיך ורצו לעכבו, אך הנהג בחר להמתין. בחלוף 10 דקות התקשרנו שוב למוקד, התעודה הוחזרה והמונית המשיכה לדרכה2.בינתיים על הכביש מהומה. משאית גדולה עקפה מימין, אבל החייל בחר להתנפל על נהג רכב מסחרי שהיה במסלול הנכון וקצת התקדם כדי למנוע את העקיפה, ומפקד עליו לחזור לסוף התור. הוא סרב בכעס. הנהגים החלו לריב בקולניות וכמעט פרצה תגרה אלימה. בשלב זה החיילים בחרו לעצור את כל הבדיקה ונעמדו בצד. הפקק התארך. חשכה כמעט גמורה שררה במקום, כי לחיילים היה רק פנס מחסום מתנדנד ומהבהב שמדי פעם גם נפל לכביש. ניסינו להרגיע את הרוחות ודיווחנו למת”ק, אך כאמור שום סיוע לא הגיע. לנהג הרכב המסחרי נמאס. (הוא הרי כבר עמד בתור כחצי שעה) וכדי לא לסבך ולהסתבך הוא פנה לאחור ונסע מהמקום לחפש מוצא אחר.3.טנדר מסחרי עוכב לבדיקה. נוסעיו מבוגרים. הם נאלצו לפרוק על הכביש את כל המטען שכלל מסגרות מתכת ועץ וחומרי בניין כבדים. אחד החיילים אמר להם שהוא עושה להם בדיקה יסודית בגלל נוכחותנו. הם התרגזו מאוד, וגם עלינו. מוטב שלא נחזור על דבריהם. האבסורד חוגג.עלינו להדגיש שכל העת המפקד לא השתלט על “הזירה”. היא הופקרה לחייל עצבני וגס ולחייל מתעלל בגלוי, וכולם לא היו יעילים במשימה הבסיסית שהוטלה עליהם. עם שחרורם סוף סוף של שלושת המעוכבים (לפחות שעה וחצי) נסענולענבתא 18:30 ענבתאהמחסום בענבתא חשוך לחלוטין. לצה”ל אין, פשוט אין תקציב לפנסים ראויים לחיילים שהם שולחים למחסומים. זה עצוב ונלעג. לא קשה לתאר מה אפשר לעשות בחסות העלטה הגמורה. במקום גשם, בוץ, בלגן ולא, ממש לא בדיקות ביטחוניות. בבואנו שרר במחסום תוהו ובוהו. לא העבירו אנשים ומכוניות, וכולם צעקו על כולם. התקשרנו למת”ק טול כרם לברר למה אסור לעבור ולמי בכל זאת מותר. הסתבר שיש סגר על טול כרם.ראשית, שחררו כמה נהגי גרר ישראליים בעלי ת.ז. ישראלית שנתקעו שם. שנית, החלו לאפשר מעבר הולכי רגל מענבתא לכל מקום ומעבר כלי רכב רק לשופה, אך לא לשום מקום אחר.19:15 חילופי משמרות של החיילים. הקצין החדש הודיע שיש סגר וצווה בצעקות עצבניות על כל בעלי המכוניות להסתובב לאחור. הגר התקשרה שוב למת”ק ובררה אם יש להם יציאה מג’ברה, נאמר שכן, אך זה לא ודאי. אחד מבעלי הרכב הסביר שאינו יכול לחזור לטול כרם, והוא מפחד להישאר במקום. הקצין המשיך לצעוק עליו ובחילופי הדברים אף פלט “לך תזדיין”. בתוך החושך והמהומה אף התרחשה תאונה קטנה.ניסינו להרגיע ולסייע במספר מקרים הומניטאריים, אבל התוצאה הייתה די מייאשת. גרועה מכל הייתה ההשפלה של אנשים שבבת אחת יורד עליהם סגר במקום כזה בקור ובעלטה, אין להם לאן לחזור ואינם יכולים לצאת הביתה. גם חוסר הישע של החיילים המעטים המוצבים שם, שנאלצים לפעול ללא אמצעי תאורה וללא הנחיות ברורות היה מזעזע. לקראת 20:00 נוצר סדר כלשהו, והמפקד הקפיד עכשיו להודיע לכל הנכנסים שלא ברור מתי יוכלו לצאת.20:10 לפני שעזבנו הסתבר להגר שלכמה אנשים הוחרמו תעודות הזהות ע”י המשטרה הכחולה לפני המחסום (קרוב לדיר א-שראף) הם לא יכלו לצאת, אף לא ברגל בלי התעודות. בדרך הביתה ניסינו להתקשר למשטרה ולברר. הבטיחו לחזור אלינו, אבל בהתאם לניסיון ולציפיות הם לא חזרו אלינו.