מתרגם:  צ'רלס ק.

סיכום

כיבוש כגחמה!  כיבוש כקפריזה, כרעיון דמיוני.  איך אפשר להבין אחרת את קביעות הכיבוש, את התנהגותם של אלה אשר מתחזקים אותו?  מסיק זיתים יותר רק לתקופה של ארבעה ימים בלבד, שנקבעה מראש?  עיירה בת 14,000 תושבים חסומה מהיום למחר על ידי ערימת עפר ענקית?  חיילים מתרפקדים, חיילם בתפקיד, חיילים מפטפטים במחסום שמוקם בשומקום, בעוד רכבים – רכבים פלסטינים, כמובן – צריכים לפלס דרכם דרך מסלול יחיד חסום?  וכו' וכו' – עד אין סוף, כך נדמה.

14:00 שבי שומרון

למרות שהשער פתוח לרווחה, האופן שבו הוא מוקם, ניצב לכביש, מאפשר לסוגרו בין רגע.  שני החיילים המשועממים מספרים לנו כי השער פתוח כל יום בין השעות 06:00 – 18:00.  היות ומדובר בכביש מם' 60, כביש ראשי, עמוס בתנועת רכבים פלסטינים – מוניות, מכוניות פרטיות, משאיות – במשך כל היום, אנו תוהות מה קורה כאשר יש מקרה חרום?  מה קורה כאשר מישהו צריך להגיע לבית חולים?  השער סגור – האם הבסיס הצבאי בהתנחלות שבי שומרון יגיב למקרה של אירוע הומניטרי?

14:15  בית איבא

בחור צעיר וילדו הפעוט מחכים לבדיקת תעודת זהות באזור הבדיקה המרכזי.  התור המהיר מתקדם במהירות, ויש לפחות 10-12 צעירים, כולם סטודנטים, בכל אחד משני התורים לקרוסלות.  עליהם להוריד נעליים, חגורות, שעונים וכו'.  אין חדש תחת השמש…לראשונה זה שבועות אחדים נמצא במקום נציג המת"ק; עגלות החמורים והחמרים חזרו לעבודת הסבלות.

15:00  גחמות הכיבוש הרגילות והלא עקביות שרירות וקיימות בבית איבא היום.  צעיר בתור המהיר מוחזר להמתין בתור לקרוסלות.

משך חצי השעה הקרובה מתרבה מספר הצעירים הממתינים בתורים לקרוסלות.  צעירים בתור המהיר לא נבדקים כלל, אך נציג המת"ק מתחיל להסתכל לתוך סלי הקניות של הצעירות.  דרכון ניו-זילנדי מביא לעיכוב-מה ולתהייתנו הכיצד אדם יחזור ממרחקים בכדי ללמד באונ' אל-נאג'אח.