מחסומים רגילים, ללא התרחשויות יוצאות דופן.

13.30 בית איבא: הולכי הרגל, שהגיעו כרגיל בקבוצות (כנראה בטרנזיטים) עברו מהר למדי בשני הצדדים (אם כי לדברי כמה פלשתינאים, נוכחותנו היא זו הגורמת למעבר מהיר). מעבר מכוניות לקח יותר זמן – שופט העובד בשכם ומתגורר בג’נין אמר שהוא מחכה במקום שלושת רבעי שעה, ובדרך כלל הדרך לוקחת לו 4 -5 שעות (מתקבל על הדעת, אם עליו לעבור גם במחסום שבי שומרון). גם מספר המעוכבים לא היה גדול. בין המעוכבים היו שניים שתעודת הזהות שלהם נלקחה מהם ימים קודם ועקבותיה נעלמו. אחד מהם סיפר שתעודתו נלקחה ממנו בשבי שומרון לפני כעשרה ימים. כשחזר לשבי שומרון אמרו לו שהתעודה נמצאת במחסום בית איבא, שם כמובן לא נמצאה וגם לא במת”ק שכם שליד חווארה (שם עבר קודם לכן). בינתיים לקחו לו גם את הדרכון “לבדיקה”. בתגובה לטלפון שלנו למת”ק אמר יגאל, שעל הבחור ללכת למת”ק, שם צריך לטפל בזה (אבל שם כמובן כבר היה, ונשלח בבושת פנים). במקרה השני מדובר בבחור שתעודת הזהות שלו נלקחה עוד לפני עיד אל אדחה, ויש לו רק צילום שלה.בשיחת טלפון בשעות הערב עם הבחור הראשון הסתבר שהוא עוד לא הלך למת”ק. נמשיך לעקוב.

שבי שומרון: תור גדול של מכוניות (כעשר או יותר בכיוון צפונה). כל מכונית כזו נבדקת ביסודיות: כל הנוסעים מורדים ממנה, תעודותיהם נלקחות ונבדקות זמן רב. לא היו מעוכבים בצידי הדרך (פרט לנוסעי המכונית שהורדו ממנה). החיילים עוינים. חזרנו לבית איבא. ללא שינוי.