בית איבא, יום ב’, 20.6.05, בוקר משקיפות: רוני ש’, נעמי והרצליה א’ (מדווחת) 6:50 התחלנו את המשמרת כרגיל, בארתאח. פגשנו שם עוד משמרת של מחסוםווטש והחלטנו במשותף על חלוקת העבודה בינינו: הן תמשכנה לג’ובארה ואנחנו ניסע היישר לבית איבא.בדרכנו לא יכולנו שלא להבחין בכיכר הגדולה החדשה בג’ובארה, ובתהליכי הבנייה המתקדמים לכביש משוקע (?), הנבנה לטובת הפלסטינים שירצו לעבור מכפריהם לטול כרם ולהפך. משמאל לנו ראינו את דרך העפר, הכביש לעתיד, העוברת בתוך כרם הזיתים של הכפר שופא, או מה שנותר ממנו לאחר שעציו נעקרו לפני כמה חודשים, עד התחברותה לדרך המובילה לטול כרם.7:20 ענבתא – טור מכוניות לכיוון טול כרם. מחסום, כמה חיילים בדקו את העוברים. טור ארוך יותר השתרך מכיוון טול כרם, לא ראינו את סופו, אבל בהערכה זהירה אמדנו את מספר המכוניות בכ-15. חלק מן הממתינים נשברו והחליטו לרדת מן המכוניות ולעבור ברגל. מונית המתינה לקחתם לכיוון שכם.בדרכנו חזרה מבית איבא היו טורי המכוניות ארוכים מאוד. עקפנו ובעלייה לכביש לג’ובארה, בסיבוב ראינו מחלון המכונית מעוכבים. המשכנו בדרכנו לאחר שלא מצאנו מקום לחנות בו. 7:40 הדרך לבית איבא היתה נקייה ממחסומי פתע, והכביש המשובש תוקן לכל אורכו, קצת קל יותר לנהוג. במחסום עצמו אבק ומהומה. בכביש המתינו כלי רכב בטור לעבור לשכם. מוניות, אמבולנס עקפו ונתקלו במכוניות שבאו מולם באותו נתיב. המקום צר ורק לאחר מאמצי תמרון, בסיוע נהגי מוניות המציפים את האזור, הצליחו הנהגים להיחלץ ולפנות את המקום לטובת כלי הרכב הבאים ממול.הסככות לפני עמדות הבידוק של הולכי הרגל היו מלאות, בעיקר בצעירים וצעירות – מאוחר יותר אמר לנו נהג מונית שהיום מתקיימות בחינות בגרות – והחיילים בדקו את התעודות של חלקם הגדול. בעיקר הקפידו בבדיקת הנשים. לא היו מעוכבים. החיילים במחסום התעלמו מאתנו. ביציאה משכם היה טור אחד בלבד ארוך ומסודר של גברים, שנבדקו אחד אחד. המעבר לפיכך היה די אטי. אחד הגברים שגם אשתו וילדו הקטן עברו אתו, ניסה לעבוראתם בקרוסלה אחרת ונשלח לעמוד בתור הגברים, כמו כולם. העומדים בתור הכניסו אותו לראש התור. בעת המעבר נבדק תיקו בקפדנות. הוא שטח את כל תכולתו: חפצים ובגדים לתינוק, שמיכות ועוד. לאחר מכן דחס לתוך התיק את כל תכולתו שנפרשה לעיני כול. כך נאלץ לעשות עוד גבר צעיר, שעמד לצדו. התקשרנו למת”ק (נציג המת”ק, א’, היה במקום אבל מפקד המחסום התנהג אליו כאל פקוד שלו והיה ביניהם מתח) וציינו את אטיות המעבר. החייל בצד השני של הקו הבטיח לברר ולנסות להאיץ את המעבר.9:00 הלכנו. נהגי המוניות שפכו לפנינו את מר לבם. עברנו בשבי שומרון. אין מחסום, אלא בטונדות הפזורות בכביש וכופות על הנוסע להאט.